חברה'- עשיתם זאת. הגעתם לטבלה שפסיכו כה מתעב. הבנתם שרק מאמץ משותף יכניס אותנו לטבלה ההיא ונכנסתם שוב ושוב כדי להגיע לשם. אני גאה בכם.

אמנם אנחנו רק במקום ה-20 ("רק" חחחח ) ויכולים לעוף בכל רגע מהטבלה, אבל אנחנו שם. והכל בזכותכם.

תודה שנכנסתם לקרוא, תודה שהגבתם, תודה למי ששיחד את יריב כדי שיכניס אותנו לשם ותודה למי שהפך את הבלוג שלו לפרטי כדי שיתפנה לי מקום בטבלה.

הנכם מוזמנים להשתתף ב"מפגש שלא יהיה 2004". המפגש יתקיים בעז"ה ב-15.7.04 בבלוג הזה.

כל מי שרוצה להשתתף במפגש מוזמן, בתנאי שהגיב אצלי בבלוג לפחות 5 פעמים עד היום.

למי שלא יודע במה מדובר, כדאי שיעיין ברשמים מהמפגש שלא היה בשנה שעברה.

ומי שעדיין לא הבין, זו פארודיה על הבלוגים והתגובות (זה לא יהיה מפגש אמיתי).

כדי להשתתף במפגש יש לאשר את השתתפותכם בתגובות לקטע הזה.

אם אינכם מעוניינים להשתתף במפגש- ציינו זאת בתגובות לקטע הזה.

רק מי שיאשר את השתתפותו יופיע במפגש.

אתמול נסעתי באוטובוס שנסע לקרית ספר. למי שלא יודע, קרית ספר הינו ישוב של  חרדים (רובם חוזרים בתשובה) ולכן רוב נוסעי האוטובוס הם מטבע הדברים- חרדים.

אני הייתי צריך להגיע למודיעין והאוטובוס עוצר בצומת שקרוב לעיר ולכן נסעתי באוטובוס הנ"ל.

באחת התחנות עלתה לאוטובס חיילת והתיישבה מאחוריי.

היא שוחחה בטלפון הסללולרי שלה ואני שמעתי את רוב השיחה שלה.

באמצע השיחה שלה, היא התייחסה לאופן שבו היא מגיעה למודיעין:

"פיספסתי את האוטובוס..." (יש אוטובוס ישיר למודיעין- ב.ט.).

"אתה לא תאמין אני באוטובוס של..."

וכאן היא הנמיכה את קולה לבל ישמעו אותה ברחבי האוטובוס,

"דוסים!".

"פדיחות, אני מקווה שלא יקרה לי משהו...".

"מה אני לובשת? מדים".

"לא, אין לי מחשוף... חולצה".

היא המשיכה בשיחתה ואני איבדתי עניין, אבל הקטע הזה הצחיק אותי.

היא ירדה באותה תחנה שאני ירדתי בה והתאפקתי לא לומר לה משהו בסגנון: "את רואה, יצאת מזה בשלום...".

פינת היום לפני שנה

כתבתי כמה קטעים באותו יום, הנה אחד מהם.

בשבת, בדרך לתפילת מנחה, ראיתי שמשהו שונה בתיבת הדואר שלי. התקרבתי אליה ונדהמתי לראות שדלת התיבה נתלשה ממקומה.

על הרצפה ובפח היו חלקים מהדלת (חלק מהדלת עשוי מתכת וחלק זכוכית או פלסטיק). סקרתי את התיבות האחרות. כולן היו שלמות וללא פגע.

דווקא את התיבה שלי היו חייבים להרוס? 39 תיבות יש בבניין ודווקא לתיבת הדואר שלי היו חייבים להיטפל?

במוצ"ש ניסיתי לתקן אותה, אך לא הצלחתי.

אוף, זה ממש מרגיז! זה לא כאילו יש לנו אויבים בבניין. רוב השכנים בכלל לא מכירים אותנו ואלה שכן, שומרים שבת ולכן אין סיכוי שהם השחיתו את התיבה שלנו (מה גם, שאין להם סיבה לעשות את זה, כי אנחנו ביחסי שכנות טובים איתם).

זה בטח מעשה ונדליזם של ילדים. או שלא.

בערב שבת דיברתי עם חבר שלי אחרי התפילה ואז הוא התנצל ואמר שהוא ממהר לחזור הביתה כי יש לו אורח- אח שלו, שלא הגיע לתפילה כי הוא כבר לא דתי.

בבוקר המחרת, הוא אמר לי שאח שלו כבר לא אצלו. שאלתי אותו אם זה לא מפריע לו שאחיו נסע ממנו בשבת והוא ענה לי שזה לא מפריע לו.

לי זה היה מפריע. אם אני הייתי מזמין מישהו חילוני אליי לשבת, אז הייתי מזמין אותו לכל השבת, כדי שלא יחלל שבת אחרי שהיה אצלי. או שהייתי אומר לו לבוא ביום חול. אין חובה שיבוא אליי בשבת דווקא.

יש לי חבר אחר שאחותו הנשואה כבר לא דתייה. הוריה אמרו לה שאם היא רוצה לבוא אליהם לשבת, אז זה לכל השבת- או שלא תבוא אליהם בכלל לשבת.

חבר אחר סיפר לי שהדודים שלו באים אל הוריו בשבת ועוזבים בשבת (באוטו). הוא אמר שזה מפריע לו אבל הוא לא יכול לומר להם שום דבר.

אני חושב שאם חבר חילוני חושב שהוא לא יכול להישאר אצלי לכל השבת, עדיף שלא יבוא בכלל, מאשר שיבוא אליי ויחלל את השבת לאחר מכן בזה שייסע ממני.

אגב, לפי ההלכה, אסור ליהודי אחד להנות מחילול שבת של יהודי אחר (ולכן נראה לי שאם הוא מחלל שבת ובא אליי אז אני נהנה מחילול השבת שלו).

מה אתם חושבים? זה לגיטימי לבקש ממישהו שיבוא לכל השבת או שלא יבוא בכלל?

זה צריך לשנות לי שהוא ייסע אחרי שבילה אצלי או שמה שהוא עושה אחר כך זה חשבונות שלו עם בורא העולם?

זה צריך להוות שיקול לפני שאני מזמין אותו?

זה היה מעליב אתכם אם מישהו היה אומר לכם "בואו לכל השבת או אל תבואו בכלל (בשבת)"?

האם אתם הייתם מארחים מישהו כשאתם יודעים בוודאות שהוא יחלל שבת כדי להגיע או לעזוב אתכם?

מה אתם הייתם עושים?

פינת אתמול לפני שנה.

פינת היום לפני שנה.