אני חסר עמוד שידרה.

כמה פעמים הצהרתי שככל הנראה לא יהיה עוד פרק בסדרה "המפגש שלא היה"? כמה פעמים אמרתי שהרעיון מיצה את עצמו ושאין לי שום חשק לכתוב עוד "מפגש"?

הרבה פעמים.

במהלך השנה האחרונה פנו אליי בלוגרים שונים ושאלו מה קורה עם מפגש השנה והאם יהיה עוד אחד. לכולם עניתי שכנראה שלא יהיה עוד אחד, אך ככל שעבר הזמן, חשבתי על רעיונות שונים שאפשר לשלב בסיפור "מפגש" נוסף. חשבתי לעצמי שאם אכתוב עוד סיפור כזה ואכניס את הבלוגר הזה והזה, אז אני פשוט חייב להזכיר תכונה מסוימת או מאורע שקרה לבלוגר בסיפור.

בפועל, כשהתיישבתי לכתוב סקיצה של הסיפור, שכחתי את כל הרעיונות שהיו לי ונשארתי רק עם רעיון מרכזי אחד שסביבו התחלתי לכתוב סיפור נוסף.

השנה לא הזמנתי בלוגרים להשתתף ב"מפגש" מכיוון שאני מניח שכל מי שאני מתכנן להכניס יסכים לזה ולא רציתי לפרסם סתם פוסט שיהיו בו מליון תגובות של אנשים שמעולם לא הגיבו כאן, אבל בכל זאת רוצים להשתתף ב"מפגש שלא יהיה" השנה.

השנה יופיעו בו רק בלוגרים שמתאימים לעלילה. אתם יכולים להניח שאלה שהופיעו כאן ב"מפגשים" קודמים יופיעו גם השנה, במידה ועדיין יש בינינו דיאלוג כלשהו בתגובות. יופיעו גם בלוגרים שלא היו כאן בשנה שעברה, אך נוכחותם הורגשה בשנה האחרונה.

אולם, היות ובשנים האחרונות היו יותר מדי משתתפים בסיפור, השתדלתי לצמצם את המשתתפים ככל שיכולתי ולכן הרבה מגיבים קבועים לא יופיעו בו. אני מתנצל מראש על כך.

הסיפור עדיין לא גמור. אני כותב אותו לאט-לאט. אינני יודע מתי הוא יהיה מוכן, אך אפרסם אותו לכשיהיה מוכן.

למי שלא יודע במה מדובר, אספר שמדובר בסיפור סאטירי שכל קשר בינו למציאות מקרי, אולם כמעט לכל פרט בו יש סיבה שקשורה בבלוגר שמופיע בקטע (למשל: אם יש קטע שבו מישהו נעקץ ע"י דבורה והוא  מתנפח כמו כדור- זה ככל הנראה מכיוון שהוא אלרגי לדבורים. אין קטע כזה בסיפור, נתתי את זה רק כדוגמה להמחשה).

אם בכל זאת יש כאן מישהו שחושב שהוא אולי יופיע בסיפור ולא רוצה להופיע בו, שיכתוב לי את זה בתגובות או באימייל והוא לא יופיע בסיפור.

בשבוע שעבר הייתי בהרצאה של אגרונום שגורש מביתו בגוש קטיף וכעת גר בקראוון.

אני משתמש במושג "קראוון" ולא "קראווילה" גם כי כך האגרונום קרא לזה וגם כי כך תיארה את הקראוון מישהי שגורשה מגוש קטיף ובשיחה עם רינו צרור בגלי צה"ל אמרה "זאת לא וילה. אני יודעת מה זה וילה, הייתה לי אחת."

ההרצאה של האגרונום עסקה בהכנת גינות נוי לשנת השמיטה ומצגת עם תמונות ליוותה את ההרצאה. לא סתם תמונות, אלא תמונות שצולמו בגוש קטיף לפני ההתנתקות.

כשהוא הראה תמונה של דשא ירוק הוא אמר "תמונה זו צולמה בנווה דקלים. בנווה דקלים הדשא נראה כך גם בשנת שמיטה".

והלב שלי נחמץ.

ואז הוא הראה תמונה של צמרות עצים שמגיעים עד לכבלים של החשמל בראש עמודי החשמל. על התמונה הזו אמר האגרונום: "התמונה הזו צולמה בכפר דרום. העצים האלה כבר לא קיימים". ופתאום הבנתי כמה הגירוש הזה באמת כואב.

האגרונום המשיך וסיפר על צוות מהטלוויזיה הצרפתית שהגיע במיוחד לאיפה שפעם היו החממות המפורסמות של גוש קטיף וכשהם שאלו את המחבלים איפה החממות המפורסמות של גוש קטיף הם התחילו לגמגם ולא ידעו מה לענות לצוות. לכן הצוות הגיע אל האגרונום לקראוון ושאל אותו מה קרה לחממות המפורסמות. הוא אמר שאחרי שהם שוחחו איתו הם אמרו "עכשיו הבנו למי זה באמת שייך", אחרי שראו שאצל היהודים היה את המפעל האדיר של ירקות גוש קטיף ואילו אצל הערבים לא נשאר אפילו מוט ברזל אחד במקום שבו היו החממות.

האגרונום המשיך וסיפר שהמדינה נתנה עכשיו מענק לחקלאים ערבים בכדי שיוכלו לספק ירקות בשנת השמיטה (שזה בעיתי מבחינה הלכתית כי אסור גם לגוי לגדל עבורך ירקות בשנת שמיטה) במקום להשקיע במכון התורה והארץ שבמהלך שנת השמיטה ישתדלו לספק פירות וירקות שמקורם בחקלאות יהודית, אוצר בית דין ומצעים מנותקים מהארץ וכן גידולי ערבה.

האגרונום סיפר גם על כך שרק 13 חקלאים עובדים עכשיו בחקלאות ובחדשות ראיתי רבים אחרים שמחוסרי עבודה.

בסיום ההרצאה המעניינת, נרשמתי כמנוי ל"אוצר הארץ" (50 ש"ח דמי מנוי + 50 ש"ח לחודש שאותם מקבלים חזרה בתלושים שאפשר לממש בקניית ירקות בחנויות הירקות המובחרות שמוכרות אוצר הארץ. אני ממליץ לכולם להירשם בכדי לחזק את המפעל החשוב הזה.

האסון שנפל על המשפחות מאז הגירוש מגוש קטיף נוראי. המשפחות האלה התפרקו, חלו, עברו משברים קשים וגורשו מבתים גדולים ומרווחים והיום, שנתיים אחרי הגירוש, הן נמצאות בקראוונים קטנים ופתרון לא נראה באופק.

בטלויזיה ראיתי שאחד מהמגורשים סיפר שכל הזמן הוא אוכל חלקים מהבית העתידי שלו. הוא אמר שהוא כבר אוכל את הסלון.

האנשים האלה נזרקו מבתיהם והיום, שנתיים אחרי, עדיין אין פתרון. מה היה כל כך דחוף לגרש אותם מבתיהם?

אינני יודע אם מדינת החמאס הייתה קמה בכל מקרה, אבל דבר אחד בטוח: החלומות על כך שעזה עצמאית תהיה מקום בטוח לעם ישראל (או לערבים) התבדו. ממש כמו כל ההבטחות שהבטיחו למגורשים על כך שהם יתחילו במקום אחר. היום הראו בערוץ 1 שהאדמות שמיועדות לגידולי החקלאים המגורשים לא מתאימות בכלל לגידולים האלה, אז מה בעצם עשיתם פה?

יצא לי קצת מבולבל הפוסט הזה. כמו המצב.

עריכה 23:36:

הרב דוד לאו סיפר באחד משיעוריו על אחד המשגיחים שלו ששאל אותו לפני המילואים האם ללכת למילואים. התפקיד במילואים היה לפנות קברים מגוש קטיף.

הרב ייעץ למשגיח שלו ללכת למילואים וחיזק אותו. הוא אמר שגם במהלך המילואים המשגיח התקשר אליו והתייעץ עימו רבות.

אך עד היום, לאותו משגיח יש שריטה נפשית מאותם מילואים.

חבר שלי סיפר לי על אתר חדש שעלה השבוע. האתר הוא שיתוף פעולה של "צו פיוס" ושל דן חמיצר.

באתר יש כתב חידה שהפתרון שלו מורכב מארבעה מושגים מתוך 33 שמופיעים באתר.

בין המושגים יש את: רצח רבין, עמותת צהר, מצעד הגאווה בירושלים ועוד וכדי לפתור את הצופן חייבים ללמוד את כל המושגים ולהבין איך הם מסתדרים עם פתרון החידה.

אשתי ואני ישבנו שעה ארוכה וניסינו לפתור את כתב החידה, אך בינתיים לא הגענו לפתרון ודאי.

הראשון שיצליח לפתור את החידה יזכה בחופשה חלומית בשווי 70,000 ש"ח, שזה פרס בהחלט שווה.

בדרך לומדים הרבה על מושגים חשובים שהובילו לקרעים בעם ולחיבורו וזה בעצם מה שעומד מאחורי הפרוייקט החשוב הזה של צו פיוס, שבמקום לריב ולהתווכח, אפשר ללמוד אחד על השני ולפתור מחלוקות באמצעות הידברות וכבוד הדדי.

קישור לאתר החידה צופן הפיוס.

אני חושב שהבלוגים הם דרך מעולה להעברת המסר של צו פיוס, כי באמצעות הבלוגים אנחנו נחשפים לעולמות שונים שלא הכרנו קודם, אנחנו קוראים, מזדהים, מדברים ולא תמיד מסכימים, אבל כמעט תמיד זה נעשה מתוך כבוד לדעה של האחר ומתוך כוונה להבין זה את זה. אני שמח שבאמצעות הבלוג זכיתי להכיר בלוגרים אחרים ושהם זכו להכיר אותי ואת עולמי כי בסופו של דבר כולנו עם אחד, עם דעות שונות.