| 9/2003
 דייט מהגיהנום
בזמן האחרון השתדלתי לא לכתוב יותר מפוסט אחד ביום, אבל אתמול לא כתבתי פוסט וגם שלשום לא, אז תסלחו לי או שתעברו לקרוא בלוג אחר או שתקראו את הפוסט הזה מחר :-)
קראתי אצל מאיה על דייט שהיה לה ואיך שהם פיספסו את האוטובוס האחרון, וזה הזכיר לי דייט שהיה לי לפני כמה שנים.
לפני 5 שנים, כשהייתי תלמיד בישיבת "הסדר", חבר שלי הציע לי לצאת עם חברה של אשתו.
כמובן שהסכמתי. דווקא ההתחלה הייתה טובה. שוחחנו בטלפון הרבה זמן לפני שבכלל נפגשנו והשיחה זרמה.
מאוחר יותר התברר שיש לשנינו את אותו יום ההולדת, והיא צעירה ממני בשנה.
לפגישה הגעתי בטרמפ (היא גרה בעיר אחרת ממני) ובילינו ערב נחמד יחד.
בסוף הערב, ראיתי אוטובוס שנסע למקום מגוריי (מסתבר ששינו את לוח הזמנים של האוטובוס ושכחו להודיע לי). האוטובוס הגיע 5 דקות מוקדם יותר מלוח הזמנים שלו.
התחלתי לרוץ אחריו ברחובות העיר, אבל לא תפסתי אותו. הדייט שלי הגיעה כמה דקות אחרי.
התלבטנו מה לעשות. היא לא הסכימה להסיע אותי לביתי. היא טענה שאימה לא מרשה לה לנסוע בלילה (או משהו כזה) וכך נאלצתי להעיר את אבא שלי ולבקש ממנו שיסע לאותה עיר באמצע הלילה כדי להחזיר אותי הביתה.
עוד אנחנו יושבים שם, ופתאום- היפו (סוכר נמוך). למי שלא יודע, במצב של סוכר נמוך האדם החווה זאת, צריך לשתות שתיה ממותקת ולאכול משהו עם פחמימות. הוא חש עירפול חושים וחולשה ורעד בידיים.
עכשיו
תוסיפו לכל זה דייט ראשון שלא ממש יודע מה קורה איתך ותקבלו סיפור לא ממש נחמד.
אז קניתי שתייה ועוגיות והסברתי לה מה זה סכרת נעורים.
אחרי שהתאוששתי, ראיתי עוד אוטובוס נוסע למקום מגוריי. הפעם לא רדפתי אחריו, כי אבא שלי כבר היה בדרך. מסתבר שחברת ההסעים שינתה את לוח הזמנים והוסיפה אוטובוס אחד ב-23:55 ואחד ב-00:10, ובתמורה ביטלה את האוטובוס של 00:00.
אבא שלי הגיע בפיז'מה ונפרדנו לשלום.
באותו יום החלטתי שיותר אני לא מגיע לפגישות באוטובוס.
אבל זה לא סוף הסיפור.
החלטנו להיפגש שוב.
בפגישה השנייה שלנו ישבנו על איזה שהוא ספסל וציפור חירבנה לי על הראש!
הדייט שלי מיד אמרה לי שזה סימן למזל טוב.
נו, שיהיה.
כעבור 10 דקות שוב חירבנה עליי ציפור ואני ראיתי שמזל טוב כבר לא יהיה כאן.
אלה היו יותר מידי צירופי מקרים רעים שלא הייתי יכול להתעלם מהם סתם כך.
| |
אוירון
בראש השנה לקחתי את הבן הבכור שלי איתי לבית הכנסת כדי שישמע את תקיעות השופר.
אבא שלי אוהב לשבת בשורה השניה של ביה"כ (כשבדרך כלל השורה הראשונה ריקה) וכך קורה שבראש השנה אני מוצא את עצמי כל התפילה פנים אל מול פנים עם רב בית הכנסת (משום שהכיסא שלו פונה אל הקהל- כמו מורה בכיתה. אף פעם לא הבנתי למה הרב לא יכול להתפלל לאותו כיוון כמו כולם, והוא חייב לפנות לקהל). בתפילה ההיא הרב לא היה, אבל הושבתי את הבן שלי לצידי ונתתי לו ספר עם תמונות לקרוא. כל התפילה הייתי בלחץ מזה שאולי הוא יחליט לדבר או לבכות, אבל הוא דווקא הפתיע אותי לטובה וישב בשקט, חוץ מכמה פעמים שהכריז בקולי קולות "אוירון" כשראה תמונה של אוירון בספר שלו, דווקא בתפילת העמידה, כשכל בית הכנסת עומד בדממה ומנסה להתכוון בתפילה.
אחרי זה האחיין שלי הוציא אותו כדי לשחק והכנסתי אותו רק כדי שישמע את תקיעת השופר.
באחת מהפעמים שהכנסתי אותו, הוא עלה על הבימה ונעמד ליד הבעל תוקע (זה שתוקע בשופר).
כשהגבאי אמר "תקיעה" לבעל התוקע, פתאום נשמע קול קטן ממרגלות הבעל תוקע שחזר אחריו ואמר "תקיעה".
ניחשתם נכון, זה היה הבן שלי.
הגבאי סימן לי להוציא אותו משם ומהר, דבר שלא הצלחתי לעשות בקלות משום שהוא מחה על כך בקולי קולות.
אחרי זה אשתי כבר לקחה את הילדים הביתה ורווח לי על כך.
אתמול הצלחתי לצום את כל הצום בפעם הראשונה בחיי! (מי שלא יודע למה לא הצלחתי עד היום, שידפדף אחורה בבלוג, או שלנצח יישאר בסקרנותו.
אנא, אל תרשמו לי מזל טוב בתגובות. תודה.
| |
 הברית
אז היום הייתה הברית.
רציתי לקחת את המוהל של הבן הראשון שלי, אבל הוא יכל להגיע רק ב- 11:00 וזה מאוחר מידי בשביל ערב חג.
אז לקחנו מוהל אחר.
את הברית עשינו באולם ששייך למסעדה חלבית די נחשבת. בגלל שהיה ערב ראש השנה, הרבה חברים לא יכלו להגיע, ולצערי גם חלק מאלה שהבטיחו, לא הגיעו. בסופו של דבר הגיעו 90 איש מתוכם 8 חברים שלי (מתוך כ-20 שחשבתי שיבואו).
נתתי לאבא שלי להיות הסנדק של התינוק ואחרי הברית הוא לא הבין למה ניגשים אליו מהצד של אשתי כדי לבקש ברכה. אצלנו זה לא נהוג.
קראנו לבן בסופו של דבר:
אלעד יחזקאל.
קראנו לו "יחזקאל" על שם סבא שלי שנפטר בדיוק בתאריך שאלעד נולד, 10 שנים קודם לכן (!).
רציתי לאחל לכולכם כתיבה וחתימה טובה, שתהיה לכם שנת אושר ושגשוג, שנת ברכה, שנה שבה יתגשמו כל משאלותיכם לטובה ושתהיו תמיד שמחים!
ושוב, סליחה אם פגעתי בכם במתכוון (בטוח שלא) או שלא במתכוון, בין אם זה היה בפוסטים שלי או בתגובות לפוסטים או אם זה היה בתמונות שפרסמתי כאן, מתוך כוונה להעלות חיוך על שפתיכם, ואם נכשלתי בכך, שוב, אני מתנצל.
שנה טובה ומתוקה!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
