In Loneliness Of Tow Souls
|
| 3/2010
אז נתחיל בזה...
הבלוג הראשון שלי היה בערך בגיל...11. נראה לי. והוא היה קיים רק בגלל שלבנות אחרות בכיתה שלי היה בלוג.
מאז פתחתי כל מני בלוגים שלא ממש שרדו.
החלטתי שאני פותחת בלוג רציני (לפחות אחד!) שאני אכתוב בו את מה שאני מרגישה איפשהו בפנים, אי שם בתוך הגוף והנשמה.
אז הנה נתחיל...
אני לא אוהבת לדבר. בכלל לא. אני מעדיפה להביע מילים ע"י שפת גוף.זה יותר פשוט בשבילי.
הסיבה שאיני אוהבת לדבר יחסית פשוטה.
הקול שלי חלש,הוא לא עוצמתי.
הקול שלי כאילו קבור עמוק בגוף,וכלל לר נמצא בגרון במיתרי הקול.
ה'ול שלי חלש,חסר רגש.
כשאני כועסת כאילו הקול שלי נבלע.נעלם ממני.המועקה נמצאת בגרון ומשתיקה את קולי.
לפעמים אנשים אומרים הרבה בלי לחשוב לפני.
וחצי ממה שהם אומרים אלו שטויות שלא הוקדשו להם כל טיפת מחשבה.
בגלל זה אני אוהבת לתכנן מה לומר בעתיד. אני מוסיפה ומשנה,חושבת על כל מילה במשפט. אבל אני כלל לא אוהבת לדבר.
ככה שזה פרודוקסלי. בעתיד אדע להגיד דברים רוללנטים.
המראה הווזואלי מדבר בשבילי המון.
אני מבינה את הכלב שלי בלי שהוא אומר אף מילה (הוא לא יכל טכנית),(אם נביחה נחשבת).
מצד שני אני אוהבת מילים.מילים בעלות משמעות עמוקה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
