האם זה כל כך אנוכי מצידי לרצות להיות ההעדפה הראשונה של מישהו,

לאחר שיותר ממחצית חיי חייתי כהעדפה השנייה - (אם לא האחרונה) של כל הסובבים אותי?

האם זו בקשה גדולה מידי?

שגויה?

בלתי אפשרית?

האם אוכל אי פעם להרגיש מספיק בטוחה במקום שלי, מבלי שהפחד המתמשך

שימשכו את הכיסא עליו אני יושבת באי שקט  וייתנו לי ליפול - ינהל אותי?

ומתי לעזאזל אני אפסיק לרצות לבכות בכל דקה של היום?

Yours - Cute Bunny