זה כבר לא "אנחנו".. עכשיו יש "אני" ו-"אתה" בנפרד.
אמרת לי שהפעם זה תורך לא לוותר - שהפעם זה תורך להילחם עלינו.
אמרת לי שאתה אוהב אותי ואני יודעת שהתכוונת לזה במלוא מובן המילה..
אהוב שלי, גם אני אוהבת אותך, אני פשוט לא יכולה יותר.
זה מאוחר מידי.
לקח לי הרבה זמן להגיע להחלטה הזאת, שנגמר, שהגיע הזמן לעבור הלאה.
הרגשתי שאנחנו מתאמצים יותר מידי, שהתרחקנו.. בעיקר שאני התרחקתי.
התנתקתי מאיתנו ריגשית.
בתקופה האחרונה היו לנו לא מעט מחלוקות על אותם הדברים בכל פעם שרבנו,
והרבה פעמים פשוט לא הצלחתי לגרום לך להבין את הנקודה שלי כי היית כל כך מקובע על שלך.
תמיד אמרתי לך - תסתכל גם על הצד השני.
גם כשקשה - תנסה לצאת מעצמך ולהבין את האחר.
אני תמיד הסתכלתי על שלך.
אנחנו לא יכולים להמשיך לנהל שיחות סיכום מצב כל כמה זמן,
אין טעם בהפנמה ויישום לשבועיים, כשאחר כך הכל חוזר להיות אותו הדבר.
אני לא רואה איך נוכל להמשיך ככה.. תאמין לי, חשבתי על זה הרבה.
וכן, כואב לי עלינו.. מאז שזה נגמר כל כמה זמן עולים לי הבזקים של רגעים טובים,
מבלבלים אותי, מנסים לערער אותי וכאילו כל הרע נמחק.
אתה האדם הראשון אי פעם שנפתחתי אליו ככה, שנקשרתי אליו, שאהבתי באמת.
אין חלק בי שלא הכרת - בגוף ובנפש.
היינו מדברים על הכל, בלי סודות, בלי בושה - פתיחות מלאה בכל נושא אפשרי.
היינו מתקשרים ללא מילים ומבינים הכל רק מלהסתכל אחד לשני בעיניים.
כל אחד עם השריטות שלו והצלחנו להסתדר ולמצוא פיתרון לכל דבר.
אני באמת מקווה שעשיתי את ההחלטה הנכונה..
עכשיו קשה והבכי עוד ממשיך בלילות.. אז גם קשה להיות בטוחה.
תמיד יהיה שמור לך מקום בלב שלי,
אני מודה לך על הכל - על כל מה שאתה ועל מי שהיית בשבילי.
ותודה על הפרחים.. ועל הפתק הקטן..
"להתראות בייבי 3>"