היום חשבתי על זה והבנתי שאני לא רוצה "קצת" , "בערך" או "סתם משהו"..

אני רוצה הכל.

לא רוצה להתפשר, לא צריכה להתפשר, מגיע לי יותר ואין שום סיבה שאתנצל על כך.

בזמן האחרון וויתרתי על עצמי, עיגלתי פינות, שתקתי במקום לדבר,

בכיתי, נפגעתי ולא פעם הרגשתי מנותקת מעצמי - רוצה לברוח אבל לא מסוגלת.

מגיע לי מישהו שיאהב אותי כמו שאני - עם הטוב ועם הרע, בעליות ובמורדות.

אין סיבה שאנסה להתאים או לשנות את עצמי, על מנת לרצות אדם אחר.

אף אחד לא "טוב מידי בשבילי" ואני לא שווה פחות מאף אחד אחר.

אני שווה. נקודה.

הגיע הרגע.

רק שנינו פה בחדר - דממה מוחלטת.

כל אחד תופס פינה, מאייש את העמדה ומתכונן לקרב הגדול.

אני מביטה לו ישר לתוך העיניים, ולשם שינוי, הוא מחזיר לי מבט.

על מה הוא חושב?

מה המבט הזה אמור להביע?

שאני אתחיל את השיחה?

אני פותחת את פי, אך המילים לא יוצאות.

נהייתי אילמת.

החדר גדל ואנחנו מתרחקים.

הוא נראה כל כך קטן עכשיו - כמו אז.

למה אני מרחמת עליו?

אני יוצאת מגופי החומרי ומתבוננת בשנינו מלמעלה,

גם מפה הוא נראה קטן, אך עכשיו - גם אני.

גם עלייה אני מרחמת - על הילדה הקטנה עוד יותר.

היא נראית כל כך חזקה מבחוץ, אך ניתן להרגיש עד כמה היא שברירית מבפנים.

היא מאלצת חיוך ודמעות מתחילות לזלוג על פניי.

שתצעק.

שתבכה.

שתכעס.

כנראה שהילדה הקטנה, לא הבינה במה מדובר.

אבל זה בסדר, היא עוד קטנה, וכשתגדל - תבין.

כשתגדל, אני אהיה שם - כדי לחבק ולהכיל.

Yours - Cute Bunny