סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.
כמה נפלא זה לקום כל בוקר ולפגוש אנשים חדשים. |
| 7/2003
תשובות לשאלון השבועי
האם את מרוצה מהעובדה שאת נקבה?
(ולבנים שבניכם- האם אתה מרוצה מהעובדה שאתה זכר?)
כן. אני לא בררן. אני מרוצה ממה שנותנים לי. נתנו לי (ותסלחו לי על הבוטות) זין. אז אני אומר תודה ושותק (לא נכון אתה מברבר כמו תרנגולת).
אם היית יכול היום להיוולד מחדש כבן המין האחר, האם היית רוצה לעשות את זה?
לא. אני מרוצה מהמצב כמו שהוא עכשיו. כמו שהגנן שלי אמר לי:" הדשא של השכן לא ירוק יותר (זה בגלל שהדשן שלא על הפנים, ולא סתם חרא)".
אם הייתה לי הזדמנות להיות בת לשבוע (פלוס מינוס), בשמחה הייתי מסכים. תמיד רציתי לראות את העולם מנעליים אחרות (אני אהייה רק טיפה שוביניסט ואוסיף נעלי עקב).
הדבר הכי כייפי בלהיות בת זה:
שנראים יותר טוב. אני מודה שאנחנו לא המין היפה (או החכם, אבל זה כבר עניין אחר). יש גם את העניין הפעוט הנוסף שבנות מתות מאוחר יותר (אבל זה שטויות של סתטיסטיקאים, והרי ידוע לכל שסתטיסטיקאים באים מהכוכב 'בליפ').
הדבר הכי כייפי בלהיות בן זה:
שאפשר להשתין בעמידה. הניידות הזאת היא המתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל. אפשר להשתין איפה שרוצים, מתי שרוצים ו(כמעט) איך שרוצים.
הדבר הכי איום ונורא בלהיות בת זה:
מחזור. מה לעשות, כל הסיפורים הדוחים ששמעתי על מחזור מחסירים שינה מעיני. סיפורי אימה שלפעמים מתעלים על סיפוריו של אדגר אלן פו.
הייתי מבין אם זה היה קורה פעם, פעמיים, שלוש בחיים. אבל פעם בחודש במשך חצי מהחיים?! מי יכול להתמודד אם כזה דבר? ועוד להתעסק עם תחבושות וטמפונים? מאיפה יש כסף לדברים כאלה?
מספר שתיים זה איבזור: חזיות, ירחונים, נעלי עקב ואיפור. כל הרשימה הנ"ל הם מאוד לא נוחים (וכן, אני מדבר מנסיון).
ההערכה שלי לבנות מאוד גדלה בעקבות העובדה שהן צריכות להתמודד עם הדברים האלה.
והדבר הכי איום ונורא בלהיות בן זה:
ריח. בנים מסריחים. תמיד. לא משנה כמה דאודוראנט שמים, תמיד תמיד מזיעים כמו בהמות.
מספר שתיים ברשימה: אינטואיציה של בלוק במשבר זהות.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
