סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

יש אנשים שיש להם כ"כ הרבה בידיים שלהם, והם לא מבינים מה הם הולכים לזרוק לפח.

לפעמים זה יעוד בחיים, לעיתים זה תפקיד נפלא, פעמים אחרות זו אהבה שאין כמוה ומידי פעם זה סתם קופון לסרט טוב.

לאנשים אין את היכולת. אין את היכולת לצאת מנקודת המבט שלהם ולהביט במה שיש להם. אין את היכולת להיכנס לנקודת מבט של אדם אחר. של קבצן בצידי הדרך שמנסה לעבור את החורף, או אותו אדם העומד מולם ומשוחח עימם על מזג האוויר. אין את היכולת להודות על כל מה שיש להם עד עכשיו.

זה מעצבן שדברים כאלה נזרקים לפח.

אני מוערך.

מאמינים בי. סומכים עלי. רוצים בטובתי. מתחשבים בי. אוהבים אותי.

אני מעריך.

אני מעריך את האהבה של חברי. אני מעריך את המקומות אליהם הגעתי. אני מעריך את חלומותי. אני מעריך את הערכה כלפי. אני מעריך כל יום בו אני חי.

אני רוצה להודות. להודות לכל מי ומה שהביאו אותי עד הלום. לכל אלה שגרמו ומימשו את כל מה שהוביל לפוסט זה. אני רוצה להודות לחברי האקדמיה על פרס זה.

תודה,

אני הייתי longhair.