סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

במאה ה-19 נהגו אותם מחזרים שרמנטים ואותן מחוזרות חינניות לשבת בחדר דנתם או בגינת האחוזה כורד בידם. אותם מחזרים או מחוזרות היו תולשים את עלי הכותרת של הורד ושואלים "אוהבת? לא אוהבת?" או לחילופין "אוהב? לא אוהב?". מעשה זה לכשעצמו נראה כאלים ביותר. מה עשה אותו ורד מסכן שמגיע לו גורל מר כל כך? עם זאת, אותו מעשה מזעזע נתפס כרומנטי ביותר באותה תקופה ובמהרה התגלה כשיא האופנה.

במאה ה-20 לא נעלם אותו הטרנד, אלה שונה במקצת. אותם מחזרים (שנהיו חרמנים יותר מאשר שרמנטים) ומחוזרות (שנהיו זנותיות יותר מאשר חינניות) החליפו את הורד המיושן בחרצית עדכנית. את חדר השינה החליפו מועדונים ואת חצר האחוזה הגינה השכונתית. וגם השאלה הרת הגורל שלנו לא נפסחה ועודכנה ל"תתן? לא תתן?" או בגירסה הנשית "ייתן? לא ייתן?". יש האומרים שבכך חלפה לה הרומנטיות מהעולם, אך אשאיר את השיפוט בנושא זה לכם.

במאה ה-21 צץ לא דור האינטרנט. כמובן שאותו דור ששכלל את כל המצאות העבר לא פסח על המחווה ה"בספק רומנטית" שלנו. החרציות שודרגו לפרחי ה-ICQ. המועדונים והגינות השכונתיות נעלמו ובמקומם חזרו אותם מחוזרים ומחוזרות (שאת תכונותיהן אני נמנע מלפרסם כאן מטעמי צנזורה) לשורשיהם. אלו הם כמובן חדרי השינה, אך עם תוספת קטנה. המחשב (בעל חיבור ADSL מהיר ומעבד 7564 מגה הרץ).

ומשפטנו האהוב. משפטנו היקר. אחסוך מכם תאורים מופלאים נוספים ופשוט ארשום את גירסתו החדשה.

"גבר? אישה? גבר? אישה?"