סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

אתמול היה רוקי, ואבדכם הנאמן הופיעה. אחרי שנה וטעם מתוק שנשאר ההופעה הראשנה שלי במופע הקולנוע של רוקי, אתמול הוא התקלקל...

לדעתי לא הופעה מוצלחת וחלק מזה יכול להיות מאי רצוני להופיע מספר שעות לפני ההופעה. עם זאת, ראיתי את סווטה (שהתגעגעתי אליה מאוד) וענת (שהלכה לקורס טיס ונעלמה לשנה בדיוק). אלמלא שתי המלאכיות הנ"ל, לא הייתי שורד את ההופעה (והחזרות בכלל).

שלשום הסתפרתי. שיער שפעם הגיע עד הכתף, לא מגיע היום עד האוזניים. נגמרה לה תקופה. סגירת מעגל.

בהמשך הערב היה טקס סיום. היה מרשים מאוד. ואכן, שוב יש כאן סמל לתקופה שנגמרה.

תקופה שאני לא רוצה שתגמר.

האנשים האלו חשובים לי כל כך. אנשים שליוו אותי בעליות ומורדות. אנשים שכמותם לא אמצא עוד בחיים. אנשים שהייתי נותן את חיי למענם ומען כל דקה שאני איתם.

אני לא רוצה להפרד מהם.

אני לא רוצה להתגעגע אליהם.

אני רוצה אותם כאן. איתי.

זה לא ה-HAPPY END שרציתי...