סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

כנראה שאני סובל יותר מידי. מסתבר שאני חושב יתר על המידה על כל העניין. אני קורא לעצמי דביל ומתחרט על כך. שוקע בדכאון עמוק ומלכא עצמי.

לא לדאוג. זה לא נכון.

גם שייני מודאגת ממני. לאחר שיחה קצרה היא הגיעה למסכנה שאני צריך להתחיל להתרחק ממנה. אחרת אני אשאר אם הפנטזיה הדבילית הזאת בראש שאולי היא עוד תרגיש כלפי כמו שאני מרגיש כלפיה. אני צריך להתרחק כדי להמשיך הלאה.

אני יודע שמרחק יעשה רק טוב. אבל אני גם יודע שהמרחק הזה יגיע מעצמו ברגע שנלך לצבא. אני לא הולך לזרוק את המעט זמן שנותר לנו מפני שאני תקוע במקום. אני מחכה לגרר כבר חצי שנה, עוד כמה שבועות לא יעשו את ההבדל.

אני לא דביל.

אני לא מזוכיסט.

אני לא סובל.

אני סתם אדם שאהבתו חשובה לו יותר מידי מכדי להפרד ממנה בטרם עת.

לא לדאוג.

אני בסדר.