סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

זה לא הגיוני שג'ובניק שיוצא כל סופ"ש, לא עושה תורנויות ובכלל לא חייל למען האמת, יהיה כל כך שבו"ז.

ביום רביעי נשברתי. העייפות של כל השלושה שבועות האלה נחת עלי בבום. לא היה לי כוח לשום דבר. לא פיזי, לא מנטלי ולא נפשי. נישברתי. רציתי לבכות. ולא היה לי למי. האנשים שם אחלה, שלא תבינו אותי לא נכון, פשוט לא הרגשתי שאני יכול להיפתח אליהם וספר להם מה אני מרגיש. זה לא מתאים לי. אני בד"כ נפתח לכל חמור שאני פוגש ברחוב. אני לא אוהב את מה שהמקום הזה הופך אותי.

לראשונה ממש פחדתי שם. פחדתי ששלחו אותי למקום הלא נכון. פחדתי שהם טעו במיונים שלי. פחדתי שאני לא מתאים.

אבל הצבא לא עושה טעויות. נכון?

יום חמישי עבר הרבה יותר טוב. הסופ"ש שמחכה לי בבית עודד אותי. חוץ מזה, האנשים שם ממש טובים ומצחיקים עד טרוף. כל אחד והשריטה שלו.

הגעתי הביתה וישנתי עוד 4 שעות. הייתי צריך את זה.

יש הרבה תוכניות לסופ"ש ואני לא רואה איך כולם ישתלבו ביחד.

אני מקוה שזה יסתדר בסופו של דבר.

השבי"זות חוגגת.

תפסיק להתלונן ג'ובניק מסריח...