סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

סוף סוף יש פרצוף מוכר בקורס. לא סתם אנשים שפגשת בעבר, אלה אנשים שבאמת חקוקים בזכרונך. מה הם אוהבים? מה הם שונאים? במה הם חושקים ועל מה יוותרו בהנף יד? היכן הם עמידים והיכן פגיעים?

סוף סוף יש למי לצפות בבוקר/צהריים/ערב/לילה. סוף סוף יש את מי לראות. לראות ולחייך, אפילו אם זה רק לשנייה. זה הרבה יותר טוב מכלום. סוף סוף יש למי לשפוך את אשר על ליבי. סוף סוף יש למי להתחבר.

סוף סוף המקום הזה מרגיש כמו בית.