סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

כבר לא שומעים את המשפט הזה יותר. לא באגדות וסיפורי ילדים, לא בסרטים, לא בתוכניות טלווזיה ולא במציאות.

אני לא מבין למה זה קורה. מתי החליט העולם "להתפכח" ולהבין שלא הכל טוב בחיים? למה הורסים לנו את האשליה שהכל יסתדר בסוף? כבר לא מכרים לנו "לוקשים". הנער לא תמיד זוכה בנערה, האבא לא מצליח להתגבר על המחלה הקשה, ולכל סיום טוב יש טעם מר שנשאר בפה.

האם התבגרנו?

האם הבנו שלעולם אין סוף ותמיד יש איזשהו מכשול להתגבר עליו?

אני לא רוצה.

אני רוצה לחיות עם האושר שלי עד עצם היום הזה.