סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

אני יוצא בהרגשה אופטימית.

יהיה לי שבוע טוב.

יהיה לי חודש טוב.

תיהיה לי שנה טובה.

יהיה לי שרות מוצלח.

אני אשרוד את השבוע הזה.

אני לא אתמוטט באמצע.

אופטימיזים. שבתי הביתה.

זה לא הגיוני שג'ובניק שיוצא כל סופ"ש, לא עושה תורנויות ובכלל לא חייל למען האמת, יהיה כל כך שבו"ז.

ביום רביעי נשברתי. העייפות של כל השלושה שבועות האלה נחת עלי בבום. לא היה לי כוח לשום דבר. לא פיזי, לא מנטלי ולא נפשי. נישברתי. רציתי לבכות. ולא היה לי למי. האנשים שם אחלה, שלא תבינו אותי לא נכון, פשוט לא הרגשתי שאני יכול להיפתח אליהם וספר להם מה אני מרגיש. זה לא מתאים לי. אני בד"כ נפתח לכל חמור שאני פוגש ברחוב. אני לא אוהב את מה שהמקום הזה הופך אותי.

לראשונה ממש פחדתי שם. פחדתי ששלחו אותי למקום הלא נכון. פחדתי שהם טעו במיונים שלי. פחדתי שאני לא מתאים.

אבל הצבא לא עושה טעויות. נכון?

יום חמישי עבר הרבה יותר טוב. הסופ"ש שמחכה לי בבית עודד אותי. חוץ מזה, האנשים שם ממש טובים ומצחיקים עד טרוף. כל אחד והשריטה שלו.

הגעתי הביתה וישנתי עוד 4 שעות. הייתי צריך את זה.

יש הרבה תוכניות לסופ"ש ואני לא רואה איך כולם ישתלבו ביחד.

אני מקוה שזה יסתדר בסופו של דבר.

השבי"זות חוגגת.

תפסיק להתלונן ג'ובניק מסריח...

מה רואה ירח

המציץ בין עננים

את כל האנשים

שעוד נשארו ערים

מה אומר ירח

לחבריו הכוכבים

מספר הוא סיפורים

על ארצות ועל ימים

מה חושב ירח

מעל, שם במרומים

ודאי על כל דבר

שגם אנו עוד תוהים

למה מקשיב ירח

בחושך הקר

לרוח מנשבת

ולילד על הכר

מה רוצה ירח

כה בודד בזה הליל

לראות את אהובתו

שחומקת ממבטו

נעלמת לפני בואו

השמש לא תבוא