כשאיבדת הכל- ולא נותר דבר להפסיד...

אני צמח. את דרכי התחלתי זעיר מיימדים, רעיוני, פרי הדימיון והמציאות... נו, אתם יודעים- המציאות השקתה אותי הלאה.

הצמחתי שורשים.

תפסתי במה שרק יכולתי ושאבתי- השראה, וכוחות, וגדלתי... קצת בכל יום.

נפתחתי לשמש.

התחרדנתי לי וספגתי קרני חום ואהבה, נתתי לכוכב, הרחק הרחק מכאן- ללטפני בחיבה.

דושנתי,

ביידי בעלי חיים. 'מכל מלמדיי השכלתי', גם אם כל מה שהם נתנו לי היה חרא ותו לא.

זה היה המזון שלי, משם גדלתי, מזה צמחתי, ותאמינו או לא- אבל כל חרא כזה הצמיח בי צבעים חדשים.

החרקים מפגישים אותי עם חברים אחרים, והמלככים נושקים ממני פירות ומגרים אותי להצמיח עוד ועוד...

הרוח מנערת ממני את האבק, ולפעמים גם מאיימת לקרוע ממני את העתיד

אבל אני לא מוותר.

אני נאחז במה שיש, גם כשזה לא יותר מדיי.

לא תמיד ברור לי למה, אבל אני נושם.

אני נושם, וצומח, וניזון ו....חי.

לא יודע מה יקרה מחר, ואם אהיה כאן לספר לכם על כך- אבל תהיו בטוחים שעשיתי כל שביכולתו של צמח לעשות כדי להמשיך ולצמוח עם השמיים.

עוד שבת שאני בדירה

מטיילת בגשם עם הכלבה

מרגישה סוף סוף משהו על העור שלי

עוצמת עיניים.. מנסה להיזכר בפעם האחרונה

מרגישה חצי חיה

חצי לא פה...

לפני כמה שנים עשית פירסינג כדי לא לאבד את עצמך

בינתיים זה קרה עוד עשרות פעמים

אבל אחת לכמה זמן את מתעשתת....

עוד מעט התחלה חדשה, דף חדש, ולא... אני לא רוצה שנסיונות הרסניים ישתלטו עליו.

אני רוצה להתחיל לחיות את החיים האמיתיים כשהמטרות הן משהו ששווה להתאמץ בשבילו- להיות חלק מקשרים אמיתיים, להצליח בלימודים, לפתח קריירה, להיות גאה בעצמי, לפתח את עצמי... למצוא שלווה ונחת, לאהוב, לתת מעצמי למה שחשוב לי-

ויותר מהכל- להיות מסופקת, ממוצה ומאושרת.

למה לעזאזל נדמה למישהו שאפשר להשיג את הדברים האלה בפרו א**? לי זה לא ברור...

אבל איך שלא יהיה- 

I'm out of here.