-יופי זה לא כל הסיפור-

פרק 46

"את מלכה!" קרא בצעקה והניף אותי באוויר ומחבק אותי תוך כדי.

הוא הוריד אותי למטה ונתן לי נשיקה מול כולם במסדרון. באמת שקצת הובכתי.

"יאללה נהיית לי ממש גאון" רועי הביא כאפה ללירן בעורף.

"לא כל יום מקבלים שמונים בהיסטוריה" אז לירן כן הצליח לקבל יותר משישים בהיסטוריה והוא כ"כ שמח מעל הגג על השמונים שלו כאילו זה המאה החדש.
"והכל בזכות הגאונה הזאת" הוא הדביק לי עוד נשיקה.

"באמת כל הכבוד לך, קשה ללמד את לירן.. הוא קצת מפגר". רועי חייך לעברי והחל לצחוק עד שהכאפה של לירן פגעה לו בפנים "לך תזדיין" סינן לירן.
הצלצול סיים את השיחה הסתומה של לירן ורועי ופנינו לעבר שיעור כימיה עם יגאל. יגאל, שכבר הבין שאנחנו ביחד, נראה מאושר מכל העניין הזה ולא הפריד בינינו, כנראה כי הוא חושב שאני עוזרת ללירן להתקדם ולא שהוא מדרדר אותי. התיישבנו ויגאל החל לחפור על מולקולות. אם פעם הייתי מקשיבה לכל מילה שיוצאת לו מהפה, עכשיו יש לי חלוקת קשב ליגאל וללירן. הרגשתי את לירן מלטף לי את הגב ואני פשוט התמכרתי לתחושה, עוצמת עיניים.

"נעמה!" יגאל קרא לי והוציא אותי מהחלום שלי. "מה?" קפצתי במקום.

"על מה דיברנו עכשיו?" הוא הסתכל עליי במבט נוקב, שואל את השאלה השנואה על כל מי שלא מקשיב לו.

"על מולקולות" ניסיתי את מזלי.  
"זה היה בתחילת השיעור, עכשיו אנחנו מדברים על אנרגיית יינון!" שאג לקראת הסוף ואז הוסיף "למנהלת!"

הייתי בטוחה שלא שמעתי טוב, הוא הרגע אמר שאני צריכה ללכת למנהלת?
זה בחיים לא קרה לי, אם הייתי הולכת אל המנהלת זה רק בשביל לקבל שבחים ולא נראה לי שזה המקרה כרגע, כנראה שיגאל לא ממש אוהב את הרעיון שאני ולירן יושבים ביחד.

ניסיתי להתחנן שאני מצטערת ושזה לא יקרה שוב אבל יגאל התעקש שאני אלך אליה. באפיסות כוחות, התחלתי לאסוף את הדברים שלי.

"היא לא עשתה כלום" לירן יצא להגנתי והחל לריב עם יגאל.

"היא היחידה שבאמת מקשיבה לחצי מהשטויות שלך, כל הכיתה הזאת לא שמה על מה שאתה אומר" לירן לא הפסיק לסתום והרגשתי שמרגע לרגע הוא רק מחמיר את זה, הוא כזה חמום מח, שמשהו נכנס לו לראש אי אפשר להוציא לו אותו.

"די לירן" אני רק מסננת לו.

יגאל צעק "נעמה, כדאי לך לצאת עכשיו לפני שאני מוציא גם את החבר האידיוט שלך".

תוך שנייה וחצי בערך יצאתי מהכיתה לכיוון המנהלת.

לירן סימס לי- 'אל תלכי למנהלת, הוא לא באמת בודק את זה'.

הוא כנראה רשם לי את זה מהניסיון הרב שלו אבל אני לא רציתי להסתכן וחיכיתי ליד חדרה של המנהלת. בינתיים נכנסתי לפייסבוק באייפון מהשעמום כי המנהלת הייתה בדיון חשוב.
ראיתי סטטוס של ניב- 'החיים בזבל'. נכנסתי לפרופיל שלו ופתאום במקום לראות סטטוסים שמחים כמו שאני תמיד רואה ראיתי סטטוסים עצובים ואפילו קודרים. לא הבנתי מה עובר עליו, כי ממש לא מתאים לו להיות בן אדם כזה, הוא אחד האנשים הכי אופטימיים שאני מכירה.
אני מודה באשמה שלא דיברתי איתו כבר הרבה זמן, כמעט חודש מאז שהייתי בבאר שבע ורבנו ואז כבר נהייתי חברה של לירן ולא יצא לי לדבר איתו. בתמונות ניב היה מעשן, דבר שהוא בחיים לא עשה, והוא הסתובב עם קבוצה אחרת ולא הקבוצה הרגילה שאני מכירה.
ראיתי שהוא מחובר בצ'אט ואחרי שלקחתי נשימה עמוקה אזרתי אומץ ושלחתי לו הודעה- 'פה?'

'כן, מה את רוצה?' שאל בגועליות והרגשתי את העלבון צורם.

'רק רציתי לדעת מה קורה איתך אבל אני רואה שלא ממש בא לך לדבר' הקלדתי במהירות ויצאתי בעצבים מהפייסבוק.  

הרגשתי שלא הגיע לי היחס הזה ממנו. המזכירה הודיעה לי שהמנהלת תישאר בדיון עד מאוחר וכך יצאתי מהתסבוכת הזאת וידעתי שיגאל לא ישאל אותי האם באמת הלכתי ואם כן יש לי אחלה תירוץ.

פגשתי את לירן בהפסקה והחלטתי לא לספר לו על ניב למרות שרציתי לשפוך את הלב. ידעתי שלירן יתעצבן עליי שבכלל רציתי לדבר איתו ועליו שהוא ענה לי ככה ושהוא אפילו מסוגל לנסוע עכשיו אליו ולפוצץ אותו במכות ולא רציתי שזה יקרה כי ניב כן חשוב לי.
"היי מושלמת שלי" לירן נישק אותי והוביל אותי לספסל מבודד בחצר. הנחתי את ראשי על חזהו והוא ליטף לי את השיער.
"איך שאני אוהב אותך" לחש לי באוזן.
"אני מטורפת עלייך" לחשתי לו חזרה.
"תזכור שאתה חייב לעשות מה שאני רוצה.." הודעתי ללירן בממזריות והתחלתי להעביר רעיונות בראשי.

"אם זה מבחינה מינית כל רעיון שיעלה לך לראש יתקבל בברכה" לירן ענה לי חזרה בממזריות.

לא האמנתי איזה ראש כחול יש לחבר שלי, או שזה לכל הבנים בעצם.