באמצע הלילה לפני כמה ימים, עליתי לחדר שלי כדי ללכת לישון וכנראה הערתי את אחי הקטן בטעות. היה לו חם והוא ביקש שאדליק לו מיזוג, אז כמובן שעשיתי זאת ולאחר מכן השכבתי אותו בחזרה לישון. לחשתי לו: "אתה יודע שעוד מעט יש לך יום הולדת שמונה!" והוא החזיר לי חיוך ישנוני ופיהק. שאלתי אותו מהי המתנה שהוא הכי הכי ירצה לקבל ליום ההולדת שלו. אחי הקטן פיהק ושיפשף את עיניו והייתי בטוחה שבעוד רגע ישקע בשנתו. אך טעיתי. אחרי פיהוק ארוך במיוחד הוא השיב לי: "אהבה" וחיוך גדול נמרח על פניו. בתמורה נמרח גם חיוך על פניי, נישקתי אותו לילה טוב והלכתי לחדרי לישון. ילדים הם יצורים נבונים.

הסיפור אמיתי לגמרי אגב. אני כבר מתה שהתקופה הזאת של הבגרויות תסתיים, הבגרות שלי בכימיה הייתה אחת הקשות! במקרה הטוב אני מקבלת 70...וזה עוד אחרי שעשיתי מאמץ כדי לקרוע את התחת ולקבל במתכונת 80. נכון, כימיה זה לא מקצוע קשה בכלל ואפשר להוציא 90+ בקלות, אבל לי יש את אחת המורות הגרועות בעולם. כל כך גרועה עד שכמעט כיתה שלמה נכשלה אצלה. תתפטרי כבר!

*אם יש כאן מעריצי Full House הנוסטלגית במקרה אז הם בטח יבינו את התמונה הראשונה. 

התמונות שלי אגב