יומנו של בן ישיבה
היומן הראשון שלי, והוא לא אנלוגי... |
| 7/2010
על הומוסקסואליות ודת
היום התבשרנו על "מהפכה". בעצם, התבשרנו על מהפכה.
עשרות רבנים אורתודוכסים בארה"ב חתמו על "מסמך עקרונות" הקובע מספר כללי התנהגות לגבי בעלי נטיות הומוסקסואליות בקהילה הדתית. חן ארצי-סרור כתבה מאמר בו טרחה להסביר עד כמה היא גאה ברבנים שאזרו אומץ והתמודדו עם נושא שעל העיסוק בו בקהילה הדתית הוטל וטו.
ובכן, למסמך העקרונות הזה יש תוקף הלכתי. אבל חוץ מהענין ההלכתי, ישנן סוגיות הלכתיות-אתיות (זאת אומרת, לא הלכתיות טהורות. אלא כאלה שהן בעיקרן אתיות אבל יש להן נגיעה להלכה בסופו של דבר) שהמסמך הזה יוצר ועל כך ברצוני לדון בדברי הבאים.
אמת, צודקים הרבנים, האיסור הוא רק על קיום יחסי מין בין שני זכרים. נטיה הומוסקסואלית אינה אסורה הלכתית, אבל אסור לתת לגיטימציה לנטיה כזו. משום שברגע שניתנת לגיטימציה לכך, זה לא נעצר שם. זה מגיע לידי קיום יחסי מין. מנין לי? ובכן, נטיה הומוסקסואלית איננה סתם אהבת נפש כאהבת דוד ויהונתן. היא רחוקה משם מרחק שמים וארץ. זוהי אהבה שבסיסה מינית, זו איננה אהבת רעים. זוהי אהבה, שלפי ויקיפדיה, מושתתת (גם) על סיפוק הגירוי המיני. אין לה קיום בלי זה.
מלבד זאת, הומוסקסואליות היא לא נטיה טבעית. אין לה הסבר מתאים מבחינה אבולוציונית. ייתכן שהיא נובעת מכשלונות עם בנות המין השני, ייתכן שהיא נובעת מחסכים רגשיים וייתכן שהיא נובעת מדבר אחר. בכל מקרה, זוהי הפרעה נפשית. אנשים רבים חווים תהפוכות בחייהם, אך גם כשהם במצב נפשי ירוד הם יודעים כי מעשיהם אינם נכונים והם מצליחים להתגבר על כך. הומוסקסואליות עשוייה להיות הפרעה חולפת במקרים רבים. אך בנתינת לגיטימציה לקיומה, המצב מתקבע. שוב אין זו סטייה מהנורמות המקובלות בחברה כי אם דבר מקובל ומובן.
אכן, "לכולנו יש דוד שלא שומר שבת, חבר
מהצבא שאוכל חזיר עם גבינה צהובה וחברה מהאולפנה שלא הולכת עם כיסוי ראש כי
זה קשה לה נורא. כל אחד מהאנשים האלו היה מתקבל בביתנו בסבר פנים יפות,
אנחנו אפילו היינו טורחים להזמין אותו לשבת, שיספוג אווירה, וגם היינו
מתגאים - אנחנו לא חרדים" (ציטוט ממאמרה של חן ארצי-סרור). לרגע לא אמרתי שלא נקבל את ההומוסקסואליים בסבר פנים יפות בביתנו. אדרבה, הם יהודים כמונו. צודקת חן ארצי-סרור כי "אין צדיק בארץ אשר לא יחטא". אוסיף על דבריה כי "ישראל שחטא, אף על פי שחטא - ישראל הוא". נזמין אותם לשבת, ניתן להם לספוג אווירה, אבל לא ניתן לגיטימציה למעשיהם בדיוק כמו שלא ניתן לגיטימציה לקיום יחסים קרובים הכוללים נגיעה בין איש לאשה לא נשואים או בין איש לאשה נשואה.
בדיוק כמו שנגיעה באישה אינה אסורה מן התורה, אבל חכמים אסרו אותה וגדרו אותה בגדר החמורה של "קריבה לעריות" משום שידעו לאן יוביל היתר של דבר כזה, כך בזמננו ראוי לגדור את קיום ההומוסקסואליות בגדר של "קריבה לעריות". משום שאחרי קיום יחסי ה"חברות" ההומוסקסואליים, אין דרך חזרה. זה יוביל לאיסור התורה עצמו של "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה".
מלבד זאת, הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה כא, א) כותב כי קירבה לדבר המביא לערוה אסור מן התורה: "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה".
לא! את הנטיה אין להוציא מחוץ לחוק. זוהי הפרעה נפשית, אדם לא שולט בנפשו. אבל את קיום יחסי הקרבה בין הומוסקסואליים יש לאסור באופן גורף, כי אדם כן שולט בגופו. זהו מותר האדם מן הבהמה.
שלכם,
בן ישיבה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
