יומנו של בן ישיבה

בכל תענית שבה ומציקה לי אותה עובדה: המראה של האנשים הנחפזים לבתיהם עם תפילת ערבית של מוצאי הצום בלהיטות לאוכל.

זה מציק לי במיוחד בתשעה באב וביום כיפור. במוצאי יום כיפור - משום שדוקא ברגע הכי טהור שביום, דוקא כשמתחילה איזושהי הרגשה של זכות, של טהרה, פתאום אנשים רצים אל האוכל, אל החומריות שממנה ניסו להתרחק בעשרים וחמש השעות שקדמו לרגע הזה. במוצאי תשעה באב זה גרוע עוד יותר, משום שדוקא בזמן שבו האש התגברה בבית האלוהים, דוקא ביום שבו הצום אמור להרחיק את האדם משגרת יומו ולחשוף אותו לצער החורבן כדי לתת לו זמן למחשבה עם עצמו ולתיקון ההתדרדרות שהובילה לחורבן, דוקא אז אנשים פתאום ממהרים להשיל מעצמם את המועקה ולהסתפק בכך שאת הציווי כלשונו הם קיימו - הם צמו.

וזה מציק. כי על אף שלכל אחד מן הצומות שבלוח השנה היהודי יש מטרה גדולה בהרבה מעינוי הנפש, בתשעה באב זה מודגש הרבה יותר. תשעה באב הוא היום היחיד בשנה שבו גם תלמוד תורה הוא דבר אסור (מלבד הלכות אבלות, איוב, פרקי הזעם שבירמיה ומדרשי החורבן), תשעה באב הוא היום היחיד בשנה שבו גם אמירת "שלום" איש לרעהו נאסרה. כל כך למה? כדי להוציא את האדם מן השגרה, כדי לתת לב לכל הצרות התלויות ביום הזה (חורבן בית ראשון ושני וצער הגלויות על כל המאורעות הקשים שאירעו בהן ושחלקם מוזכרים בקינות היום) וכדי להוביל אותו לחשוב על הסיבות שהביאו לכל זה - ההתנהגות הנלוזה שבין אדם לחברו.

מישהו שאל אותי פעם: "עד כמה אתה חושב שהצום מועיל, אם בכלל, לנשמתך?". התשובה לשאלה הזו פשוטה בתכלית - בצום לבדו אין כל תועלת, לנשמה או לבניין הבית. העיקר הוא המעשה המגיע בעקבות המחשבה הנובעת מן הצום. איך אמר ה' ביד זכריה נביאו - "כי צמתם וספוד זה שבעים שנה, הצום צמתוני אני?! הלא אתם האוכלים ואתם השותים!" (זכריה ז'). מטרת הצום היא ההגעה ל"משפט אמת שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו, ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשוקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם" (שם).

נכון, ישנם אנשים שהצום קשה להם ומי אני כי אשפוט בשעה שהגמרא מספרת על נערה שבשל סירוב אביה להאכילה עד סוף צום יום הכיפורים ממש, מתה (אני לא זוכר כרגע מה המקור המדוייק). אבל ברור לי שעל אף שהדורות נחלשו, המצב עדיין אינו כזה שבו כולם צריכים לאכול מיד בצאת הצום ולא דקה לאחר מכן. הריצה הבהולה אל האוכל רגע לאחר הנחת התפילין המאוחרת, מורה על "מצוות אנשים מלומדה" ועל אי הבנה של מטרת הצום.

"כה אמר י"י, אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו: כי אם בזאת יתהלל המתהלל - השכל וידוע אותי. כי אני י"י עושה חסד, משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום י"י" (ירמיה ט, כב-כג).

שלכם,

בן ישיבה.