אחריי שישבתי עם עצמי וחשבתי לא קצת , הגעתי למסקנה ..
אני משאירה את הכעס והתינה לעורך כל השנים האלא מאחור ..
כן , מה לעשות אני אצטרך להתמודד כמו כולנו , שההורים שלנו זה מה שאנחנו חשבנו שהם .
בתור ילדים קטנים , אנחנו רואים את ההורים שלנו בתור משו נעלה , אלוהי , לא אנושי ..
ואז כשאנחנו מתבגרים *מתבגרים עלקק , יותר נכון גודלים* אנחנו רואים את הטעויות של ההורים שלנו , ואנחנו לא מוכנים לקבל אותן . אנחנו מתעצבנים על זה .. פשוט סתומים לעובדה שההורים שלנו בעצם .. הו לא .. בני אדם ?!
אז כן , אבא שלי לא התבגר מעולם , הוא תמיד נשאר ויישאר ילדון בן 16 שלא מודע לעצמו ולסביבה .. שינסה בכל הכוח להכניס לי טיפה שכל .
והמלחמה ביניינו של " אין לך זכות לנסות לחנך אותי , אתה בעצמך עשית המון טעויות ולא הגעת למקום שרצית בחיים " יכולה להמשך לנצח . אז כנראה זאת אמורה להיות אני שצריכה לתפוס טיפה שכל ולהפסיק את הטירוף הזה שיכול להמשיך עוד שנים !
>>אבא<<
יודע למה אתה גר עכשיו בעיר נדחת מהארץ ? יודע למה אין לך כסף לקנות מה שבאלך מתי שבאלך ? יודע למה אתה עובד כמו חמור 12 שעות ? בלי לראות משפחה , בלי לעצום עיין .. כי תמיד פחדת להיות אחד כזה !
תמיד ידעת מה אתה לא רוצה להיות בחיים , ובסוף הגעת בדיוק למקום שממנו כ"כ פחדת ..
במקום לחשוב מה אתה כן רוצה להיות ולנסות להגיע כמה שיותר קרוב לזה .
אבל אחריי הכל , אני אוהבת אותך ומעריכה אותך .
אתה יכול לוותר על כל העולם , על עצמך ,בשבילי , בשביל המשפחה שלך ..
אני יודעת כמה אתה אוהב אותי , כמה אני חשובה לך , כמה אתה דואג לי ופוחד עליי ,כמה שכואב לך לראות אותי ככה , מוותרת על עצמי .. וכמה שאתה לא רוצה שאני אחייה את החיים כמו שאתה חיי אותם . אני יודעת כמה אתה רוצה שאני אוציא בגרות , שאני אעשה צבא , שאהיה לי מקצוע שאני אוהב , שיעניין אותי .. שאני ארצה לקום בבוקר בשביל ללכת לעבודה .
אני באמת מעריכה את זה , אבל אני רוצה לחיות את החיים בדרך שלי . תן לי למצוא אותה ..
אם אני רק ינסה לא לחזור על הטעויות שלך , אני בסוף יחזור עליהם !!
אתה חייב להבין את זה , אז כן .. יכול מאוד להיות שבית הספר זאת לא בדיוק הדרך שלי , אבל אני בטוחה *בטוחה זה רחוק למה שאני באמת .. אני יותר ...בסגנון של מקווה* שאני אמצא אותה .
נכון , עכשיו אני ילדה שלא מבינה הרבה מהחיים , אבל יודע מה ? אני כן אוהבת את התמימות הזאת ואני לא רוצה לעבד אותה כי אחריי זה אי אפשר להחזיר אותה .. אז בבקשה אל תגרום לי לוותר עליה .
אני יכולה לסלוח על היחס , על המילים , על ההשפלה אם רק תסכים לראות שאני לא כזאת טיפשה כמו שאתה חושב .
שאני כן מסוגלת לקחת אחריות על החיים שלי אם רק תביא לי ..
הריי , אני לא באמת יכולה להתמודד עם החיים שלי אם אני יודעת שאתה ואמא מתמודדים איתם ..
אני כן רוצה שתהיו איתי , שתעמדו לצידי .. אבל אני לא רוצה לחיות את החיים כאילו מישהו הכתיב לי אותם !
כמה חבל שאני כותבת את זה פה , ולא אומרת לך .. אני לא מסוגלת להגיד , ואתה לא מסוגל לשמוע .
אז הדברים האלא כנראה ישארו כתובים פה *וגם מה שכתוב פה זה פחות מטיפה ממה שיש לי להגיד באמת* , אתה לעולם לא תדע שזה מה שאני חושבת ..
אני מקווה אבל שביום מן הימים אני אצליח להגיד לפחות חלק קטן מזה ..
אני דפוקה, אין מה לעשות .. תצטרך לקבל אותי כמו שאני , אין לך הרבה ברירות ♥
כינוי:
חייה בלה לה לנד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
