אחריי יום ארוך ומייגע,
במקרה שמעתי שיר של מאיה בוסקילה 'רק אל תגיד לי'..
השיר הזה נתן לי כ"כ הרבה כוח לרצות להמשיך הלאה, כוח לא להיות תקועה בעבר,
כוח להסתכל לך בעיניים ולעיז לחייך!!
אני כבר לא בוכה בגללך, בכיתי המון, אבל זה נגמר.
אני ממשיכה בחיים, בלעדייך!
כ"כ הייתי זקוקה לשמוע את המילים האלה שאפילו לא ידעתי כמה,
אולי אני שמחה רק לשעה, אולי עוד שעתיים אני שוב אזכר בך.
אבל אני יודעת, שיש לי תקווה להמשיך הלאה!
אני כבר לא זקוקה לך כמו פעם, אני זקוקה לך, אבל אני יודעת שיש חיים גם אחרייך!
כמה שהיה לי קשה להבין, בסוף הבנתי שאתה לא הכל בחיים שלי.
יש לי את המשפחה שלי כמה סבוכה שהיא לא תהיה, יש לי את האחיינים המדהימים שלי,
יש לי את החברים שאני מרחיקה ממני אבל הם לא מרפים ממני וזה רק מראה לי כמה הם מעריכים אותי בניגוד אלייך.
אתה לא תראה אותי בוכה, לא תשמע שאני עצובה, לא תקבל רמז דק - שאני אוהבת אותך.
אני לא אומרת ששכחתי אותך ככה בשניה, כי אותך... אני אף פעם לא אשכח.
אתה תמיד תהיה לי בלב, בפינה ההיא ששמורה אך ורק לך, אבל אני לא אקבל אותך בחזרה!
אני שווה הרבה יותר, כ"כ הרבה!!
אתה תמיד תהיה ה-אחד, האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, הכל.
אבל אני מבטיחה לך ... אתה לא תשמע אותי אומרת 'מתגעגעת'...
אני שמחה שהבנתי שאתה לא המוטיב המרכזי בחיים שלי, בעיקר בגלל שאני יודעת שאני לא המוטיב המרכזי שלך.
לא משנה כמה תגיד לי אוהב, כמה תבכה שאתה מתגעגע.. את הרכבת שלך פספסת.
אני כבר לא הבובה שלך, הצעצוע שאהבת לשחק בו.
עכשיו אני פשוט אני, רק בלעדייך.
ואני יודעת שלאט לאט, השמחת חיים שלי תחזור אליי, ושוב תכבוש את העולם!
שלך תמיד, גם בלי שתדע.