TOO COOL TO CARE

אני רוצה בזאת להודות לסיפורי התנ"ך המיתולוגים שהביאו לנו את סיפור נס החנוכה, שבזכותו מתקיים ברגעים אלה חופש באורך של שמונה ימים מן מערכת החינוך הממלכתית. 

הייתי צריכה את החופש הזה יותר ממה שאני מסוגלת להסביר, היה לי קשה לשבת בכיתה מרוב למידה. אחרי בית הספר הייתי מכריחה את עצמי לקרוא דפים וסיכומים ואז לעבור על פעולות ולהכין עזרים, ושוב המעגל חוזר למן כאב ראש מבלבל שבגללו יש לי 30 חיסורים. 

אבל עכשיו חופש, וחופש זה נפלא. הרפתקאה מעניינת ומקסימה שבה אני חוקרת את שאר שכבות התיכון במסיבות סגנון קולג' פרועות או במועדונים חשוכים במרכז תל אביב. והכוסות ממשיכות לזרום, מלאות בקרח וודקה ותפוזים או רדבול, תלוי מי מביא לי את המשקה. 

כשאני קמה בבוקר, שהקו בין צהריים לבוקר נהיה מטושטש ומקסים בשלמותו, יש על פניי חיוך למרות שהראש מתחנן לקצת מים. אז אני הולכת להשתין, להתקלח, ולהעמיד פנים, הראש שלי לא כואב ובועט כאילו מתרחשת שם מסיבת בסים. 

אז תודה לכותבי התנ"ך, שמתיימר להיות משה אבל אני מסופקת בנושא הזה, שהביא לי את חופשת החנוכה מצילת החיים הזאת. אני נושמת את אוויר החופש ומקווה לשמור ממנו גם כשייסתיים. 

למי אכפת שאני בכלל אתאיסטית.