אני חולמת, אני פנטזיונרית. אני מסוג האנשים שמסוגלים לשבת בבית, לבהות ביקר, להראות כאילו הם לא עושים כלום אבל בעצם בתוכי מתקיים וויכוח קשה לגבי בנים שרמת האינטרקציה שלי עימם לא מספיק גבוהה כדי שאני אדמיין אותנו מתנשקים בשישי הזה.
ובכל זאת, אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב - מה אם.
מה אם הוא יציע לי לצאת? מה אם נשתה יחד במסיבה? מה אם אני אצא לשירותים בשיעור תנך וגם הוא יהיה בחוץ? מה אם הוא יקבל את המספר שלי? מה אם הוא ישלח לי הודעה.
יש לי פאק כזה בקשר לבנים. אני מתכננת דברים עוד לפני שמשהו בכלל התפתח. אני מתכננת שיחות שלעולם לא יקרו, ווידואים לא ממוששים. איך להפיג שתיקות לפני שעוד דיברנו.
אני מסוגלת לדמיין את שנינו במיטה שלי, מחובקים מתחת לסדינים. את החזה העירום שלך, שיש בו מעט שיערות אבל יש בו מספיק כדי שתראה גברי ולא עירקי. אני מסוגלת לדמיין את שפתיים שלך מתקרבות בשקט, ברכות אל שלי, ואת השפם הקטן שלך מדגדג אותי. אני רואה בעייני רוחי את היד שלך סביב המותן שלי כשאני מתעוררת בבוקר.
ואז אני מתעוררת מהפנטזיה ומבינה שכל מה שאני עושה זה לדמיין שאנחנו ביחד כשאני לא באמת מכירה אותך. כן אתה יודע מי אני ואני בטח יודעת מי אתה, ושנינו זורקים הערות אחד על השני בסודיות.
אבל יותר מזה אין בינינו כלום.
רק תקוות- זה אפילו לא תקווה, זאת מן תפילה שקטה וחסרת פוטנציאל שתאהב אותי. שמישהו יאהב אותי. לא הייתי עם אף אחד מתחילת השנה. זה לא נשמע הרבה אבל זה לא כאילו דחיתי אנשים.
פשוט שום דבר לא קורה.
זה פאקינג מתסכל.
כינוי:
WonderLand Girl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
