"הנה הגיעה היום.

בעוד שלוש שעות נגיע לישראל,

אחרי שבוע שלם שהתגעגענו להורים פתאום אני מתגעגעת לפולין.

מתגעגעת ללכת בארץ המוות,

מתגעגעת לצעוד בגאווה באדמות, בגטאות ובשבילים הארורים האלה,

מתגעגעת לראות את אותם זוועות.

ובאותו יום-היום באופן אירוני ומוזר, ירד גשם,

בכי של ששת מליון הנספים נטף על ראשנו.

במהלך המסע מישהו אמר משפט שעורר בי צמרמורת ובאותו רגע גם גאווה.

         "צריך לראות כדי להאמין ולחזור כדי להבין."

צריך לראות את הזוועות כדי להאמין שכל זה באמת קרה, באמת איש, בן אדם אחד

חולל מהפכה ורצח בדם קר את אותם אנשים.

צריך לחזור לכאן-לארצנו, למשפחתנו כדי להבין ולעקל את כל הזוועות שראינו,

להבין שאכן איש, בן אדם אחד חולל את כל זה ורצח בדם קר שש מיליון יהודים.

גברים, נשים,ילדים, משפחות שלמות, קרובינו, משפחתנו מהעבר.

אז כן, אחרי שבוע שלם שהתגעגענו להורים, שראינו כדי להאמין.

אני פתאום מתגעגעת לפולין, חזרתי הביתה כדי להבין."

                                                                מתוך יומן מסע- 13.9.2005