"כן, ואז אם חוטפים אותי או משהו כזה, אפילו עם הסכין הקטנה הזאת, עדיין אפשר להתאבד- אם אני חותך ככה," הוא קירב את הסכין הקטנה והחדה לצוואר שלו וסימן חתך לרוחב מבלי לגעת בו, "או ככה," הוא סימן על פרק כף ידו חתך רוחבי.
"אם כבר לאורך," את שומעת את עצמך אומרת בקור רוח, כשהדבר היחיד שעובר לך בראש זה שירחיק את הדבר הזה מהורידים שלו, זה חד מדי וכל תזוזה של מילימטר נראית מסוכנת למדי.
"אני לא אוהב את העובדה שאת מבינה בזה יותר ממני..." הוא אומר בשקט ומביט בך. את מסיטה את המבט וממלמלת, "ידעת את זה כבר מזמן, שאני כזאת."
"זה לא ששכחתי, אני פשוט לא אוהב לחשוב על זה."