בדקתי לו את כתף. "איך זה קרה?".

"ניסיתי להיות גברי". "למה?".

שתיקה. שתיקה.

"כי. כי אני אוהב את אישתי".

"סיבה טובה". הפרצוף שלו הישתנה.

"אתה יודע. פעם היינו ממש קרובים. אהבנו את אותו מוזיקה ואת אותם סרטים. היינו זוג מהסרטים".

"נשמע יפה. איך אמרתה שזה קרה?".

"ואז היתה תאונה. היא נכנסה לקומה. ביום הראשון התפללתי. ביום השלישי אמרתי שלא משנה לי אם היא תהיה נכה. ביום הרביעי אמרתי לאלוהים".

הוא נהיה אדום. הוא ניראה כיאילו הוא הולך לבכות. "אתה לא צריך לספר לי את זה אדוני. אני רק פרמדיק".

"ואז היא התעוררה. ובהתחלה נורא שמחתי. אבל אז".

שתיקה. שתיקה.

הוא שבר את הכתף. שבר מהדף. "איך אמרתה שזה קרה?".

"היה לה אנרגיות. והיא נהייתה בוטה וקולנית". "והיא התחילה לפלרטט עם גברים אחרי. כאילו אני לא מספיק בשבילה".

"אולי היא סתם ידידותית?". הרטבתי לו את היד בשביל הגבס.

"היא התחילה לחזור בשעות מאוחרות. מריחה מגברים אחרים. אני הצלתי אותה".

"יצאתה לצוד בזמן האחרון?, זה ניראה כמו שבר מי ירי של רובה צייד".

"אני הצלתי אותה."

"אדוני?".

"הצלתי אותה".

"מה עשיתה לאישתיך?".