בלילה שמלאך המוות הגיע. הגרגשתי הקלה.

אפילו אם זה רק לשניה. רק לשניה.

היה לי עצוב. אני היה אדם מרושע אם לא היה לי עצוב. אבל עדיף למות מלחיות ככה.

היה לו קילשון והכל. ואני חייכתי חיוך קטן. 

"דתיה?" שאל. הנהנתי. הוא חייך.

ואז וראיתי את השטן. עם הקילשון המחודד והזנב האדום והכל.

הוא בן חמש. בני זונות לוקחים אותו לגהנום?. מה עשה בחיים?.

בנים של זונות. בנים של זונות.

"אחי. נראה לי זה לא הדירה הנכונה." אמר השטן. בן של זונה.

"כאן זה המסיבה?". שאל מלאך המוות.

"לא. על הגג. שתי קומות למעלה. דירה 666". בני זונות.

"סורי על ההפרעה אחותינו.". ואני לא הייתי אחותם. כי אמא שלי הייתה יהודיה טובה.

בנים של זונות.

והדתיה חזרה לחדש וישבה ליד מכונת ההנשמה של הבן שנה. בן חמש.

וכמה היא שנאה את פורים.

בנים של זונות. בנים של זונות.