Koori no Sekai

אני יודעת שרק שחררתי את הפוסט הקודם..

אבל בזמן הזה הספקתי לראות את פרק 4 של קויזורה.

זה פשוט.. כל כך עצוב.

זה לא חדש שאני רגישה והכל.. ובוכה מכל דבר שהוא קצת עצוב..

אבל הפעם אני מרגישה משהו שונה..

אולי זה בגלל שזאת לייב אקשן דרמה..

כשאני צופה בזה, ובוכה..

אני מרגישה כאילו אני צופה בחיים של אנשים אמיתיים,

רואה מה הם חושבים ומרגישים..

ואני מרשה לעצמי לבכות?

ומה איתם? אם מישהו צריך לבכות, זה הם.

(אני יודעת שאלה רק שחקנים, אבל הם מאוד טובים. זה כל הקטע בלהיות שחקן לא?)

והכי גרוע, הוא שאני יודעת שדברים כאלה קורים לאנשים אמיתיים.

זאת דרמת מציאות.

הכל שם מציאותי לחלוטין.

ואני רק מנסה לחשוב.. על מישהו שבאמת חווה דברים כאלה..

ומרגישה רק שאני רוצה לנחם אותו, לעזור לו לשאת בכאב..

הרי החיים שלי מושלמים ביחס לשלהם.

פתאום אני כועסת על עצמי שאי פעם ריחמתי על עצמי, שאי פעם התלוננתי.

כי יש אנשים שסובלים הרבה יותר ממה שאני יכולה אפילו לדמיין.

הייתי רוצה שיהיה לי את הכוח לרפא את הפצעים האלה..

למנוע את הכאב הבלתי נסבל הזה,

שאנשים כמוני נאלצים לסבול.

תמיד חשבתי שאני חזקה, ושיש לי אופי חזק.

במה זה מתבטא? בלהיות מסוגל לרוץ 5 קילומטרים ביום?

בלהיות מסוגלת לא לאכול פחמימות עד הערב?

זה אופי?

אני לא רוצה לחשוב על זה, אבל לא מצליחה להימנע מכך..

האם אני הייתי עומדת בעצב הנורא שאנשים אחרים חווים יום אחרי יום?

אני כבר לא כל בטוחה..

אני מכירה את הדמויות בדרמה הזאת יום אחד בלבד,

וכבר אני בוכה כמו תינוקת..

ואם.. חס וחלילה.. יקרה משהו למישהו שהוא באמת קרוב אלי?

האם הנפש שלי, החלשה כל כך, תעמוד בזה?

האם אני אהיה מסוגלת להמשיך לחיות?