כן כן.. ליקיר יש המצאות מגוחכות..
חזרתי מאפיקים ועכשיו כשאני חושבת על זה..
אפילו על הסוף של המחנה בספארי לא עדכנתי!!
וואו.. יש לי הרבה מה להשלים.
אז בואו נתחיל!
המחנה בספארי היה מעולה, ולמרות שהייתי ממש לחוצה לקראת המצגת..
כי לא למדתי הכל בעל פה כמו אנשים אחרים..
מסתבר שאם אני יודעת על מה אני מדברת, אני לא צריכה לשנן, אלא פשוט לומר מה שאני יודעת :]
ואני מניחה שזאת הייתה הכוונה, לכן אני חושבת שהלך לנו ממש טוב D:
מחר אני נפגשת עם יעל, שזה ממש הישג בשבילי כי אני מסוג האנשים שלא שומרים על קשר.
ואני ממש ממש נהניתי!
זה היה השבוע הכי כיפי בחופש עד עכשיו!
ונעבור לשבוע שאחרי..
דחו את ההסעה להכנת צוות מ-11 בבוקר ל-5 אחר הצהריים, כך שהיה לי זמן בבוקר.
עלינו על ההסעה וגיליתי ששוב יצאתי במחזור עם נריה..
זה תמיד קורה לי..
הוא בא כל מחזור או שזה פשוט המזל הנאחס שלי?
בכל מקרה..
שיבצו אותי בקבוצה 3 (תמיד בראש!) יחד עם גל, כשהרשק"צ הוא עמית והעז"מ איתי.
היינו הקבוצה היחידה עם שני מד"צים.
היו לי אחלה חניכים, כולם בני 11 חוץ מאחת שהיא בת 12.
אבל הכלבים היו קצת יותר קשים.
אורן (א. כלבני) פשוט תקע את כל הדומיננטיים (אהמ.. פזית.. אהמ) ושונאי החתולים (אהמ.. פאקו.. אהמ) בקבוצה אחת.
באילוף הראשון היה בלגן, פאקו ברח פעמיים, היה מגה פייט בו היו מעורבות 4 כלבות (כולל בל היפה שלי!) והיה חרא..
ומה היה הכי חרא?
שנריה במקרה היה שם כשהיה הפייט, והוא עזר להפריד..
עכשיו כשהתחיל הפייט נלה רצתה להצטרף גם ומשכה את הילדה, ואני רצתי ותפסתי אותה..
ואפילו עמית כשהוא עבר לידי אמר לי "כל הכבוד"
ואז אחר כך נריה בא אליי ואומר "תישארי בפוקוס, היה פה עכשיו מגה פייט ואת עמדת והסתכלת".
אז אני אומרת לו "לא, אני לא!"
אז הוא אומר "בסדר, ראיתי מה היה שם"
אני פשוט לא יכולה איתו יותר!
כזה פוץ נפוח! אז מה אם הוא חתיך? שייקח את הפרצוף היפה שלו ויתקע אותו אתם יודעים איפה!
טוב.. נשימות עמוקות.. נרגעתי..
בכל מקרה, בהמשך הסתבר שקבוצה 1 זקוקה לשני מד"צים יותר מאיתנו, לכן העבירו את גל קבוצה ונותרנו 3 מדריכים.
אוקי.
באותו יום הייתה בריכה.
איתי (העז"מ) יוצא מהבריכה בתנוחה מוזרה ונאנק מכאבים.
הוא תפס את הצוואר וכנראה פרק את הכתף.
יופי! קודם לוקחים מדריכה אחת ועכשיו עוד אחד? או יותר נכון חצי.. הוא עדיין היה שם..
והוא היה כזה מסכן.. בארוחת צהריים אני רואה אותו הולך, מחזיק את המגש ביד אחת..
הפרצוף שלו מעוות ממאמץ וכל כמה צעדים הוא מניח רגע את המגש כדי לנוח..
ואף אחד לא עוזר לו!
ישר רצתי אליו לעזור לו..
ממש נצבט לי הלב כשראיתי אותו..
לא נורא, למחרת הכתף כבר הייתה בסדר, אבל הצוואר עוד היה תפוס. מאוד תפוס.
טוב, הסתדרנו.
ביום חמישי, היום האחרון, שיחקנו קרב קרסוליים נגד קבוצה 2. (אה, יצא חרוז)
קרב קרסוליים זה כשכל קבוצה שולחת נציג, שתי הקבוצות עמדות במעגל והקבוצה שהנציג שלה הוא הראשון שנוגע בקרסול של היריב היא המנצחת.
מאחר שהיו לי רק 3 בנים בקבוצה (וגם הם לא כל כך גבריים, בואו נגיד את זה ככה),
זה נגמר בזה שעמית נלחם כל פעם נגד נציג אחר והביס את כולם.
פתאום עוברים יקיר ונריה על הטרקטור.
כולנו צועקים לנריה שיבוא להילחם נגד עמית, והוא בא.
עמית ניצח (חיחיחי, הנקמה המתוקה)
עכשיו כולנו קוראים ליקיר, והוא בא.
יקיר צלע כי הוא עיקם את הרגל כשג'סי התנפלה עליו מוקדם יותר באותו יום, והוא בכל זאת ניצח.
אבל בזמן הקרב כנראה, עמית שבר את האצבע...
בזמן החזרת כלבים באותו יום, אני פתאום רואה אותו יושב ברחבת אילוף, מדבר בפלאפון.
אוקי.. משהו קרה.. אבל אני חייבת להמשיך להחזיר כלבים, נשאל אותו אחר כך.
אבל אחרי כמה דקות נעמה באה אליי, ואומורת שעמית לא יחזור בקרוב, הקבוצה בידיים שלי.
בסדר, הסתדרתי, ואז הייתה שעה מנוחה.
ניצלתי את הזמן להתקשר לאמא.. ואז נשברתי.
ממש ממש כאבו לי הרגליים כבר (יש לי בעיה כזאת, הן תמיד כואבות באפיקים),
והייתי לחוצה כי באותו זמן לא ידעתי מה קרה לעמית, ופחדתי שאני באמת אצטרך לרשק"צ עד הסוף..
ופשוט התחלתי לבכות.
לא נורא, עבר.. עמית חזר (עם תחבושת אלסטית על היד) והמשיך לתפקד כמעט כמו קודם.
והכל הסתדר בסוף..
אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שבכיתי באפיקים.
נדמה לי שאני מביאה קללה על מי שמדריכים אותי..
בחנוכה גורדון סדקה שתי צלעות (היא הייתה רשק"צית שלי)
ועכשיו מה שקרה לעמית ולאיתי..
תיזהרו! תתרחקו ממני!
זה משהו שלא הייתי מאחלת אפילו לנריה (בלי קשר לזה שאני לא רוצה להדריך איתו)
טוב, זה היה ארוך..
אני מקווה שלא שכחתי משהו חשוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
netta9581