בוקר: נס קפה בכוס קטנה (20)
צהריים: שתי פרוסות לחם קל עם שניצל תירס לייט של טבעול (180)
סה"כ - 200 קלוריות
אני אכתוב את זה מהר לפני שמפריעים לי ולפני שאני מתעייפת ומוותרת.
אני
לא
מספרים.
אני גם לא מילים אבל זה הכי קרוב שאני יכולה להגיע.
אני איפשהו בין השניים, לפעמים מעליהם ולפעמים מתחת.
יש גם רגשות ואני לא יודעת אם הם איכשהו משתייכים אלי אבל אני יודעת שהם קיימים או לפחות, יכולים להתקיים.
לפעמים, כשמתרגמים רגשות למספרים, התוצאה היא הפרעת אכילה. וכשמתרגמים רגשות לדברים אחרים נוצרת הפרעה אחרת. בן אדם פגום אחר. וזה מהסיבה הפשוטה שאסור, בשום פנים ואופן, לתרגם רגשות. לא למילים ולא למספרים ולא לשום דבר אנושי אחר.
ואני עשיתי טעות.
אני אעשה אותה גם מחר, אם יצליח לי, אז לא נורא. אפילו אני כבר לא מרחמת על עצמי.
מה שרציתי לומר זה שלפני כמה דקות היה לי רגע מיוחד כזה ואני לא רוצה לשכוח אותו למרות שכאב לי נורא.
אני לא בוכה הרבה, בעצם אני בוכה לעתים נדירות ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה. אבל לפתע הייתי רעבה וזה לא היה הרעב לאוכל. וכשזה לא הרעב לאוכל, אז את יודעת שאת חולה באמת אבל מצד שני מופיעה... תקווה.
זה היה אמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה זיגזג