מדינה שלי,אבל לא בשבילי
חצי שנה שאני משוחרר. אזרח
חצי שנה שאני עובד ונותן שירות לכל מי שיש לו רכב יוקרה
או רכב בשווי 100 שקל וחושב שכל מה שסובב סביבו מגיע לו
באמת שהתחלתי לשנוא את התחושה של לחיות במדינה הזאת
וזה מתחיל בכשלים בחינוך, בכלכלה או בכל תחום שאני אשקיע מחשבה ואני אמצא
ואני יכול להצביע לכל עבר ואני אמצא אשמים.
ים של דם נשפך פה בשביל שנחיה פה.
אבל החברה? רקובה. מהשורש.
לעיתים עברה לי המחשבה בראש ,בין השוקולד לבית המלון באילת,
איפה אלוהים שיוריד כבר מבול.
שיקח כבר את כל המדינה הזאת ישטוף אותה.
אני בתקופה שאני מאוד שבור ומתוסכל.
אופטימי אני מנסה תמיד להיות אבל הפעם?
אין צד חיובי.
ב17 במרץ בחירות. עוד הפעם יבחר מישהו שחושב שהוא מינימום
קווין ספייסי בבית הקלפים. וזה יקרה רק כי החברה שלנו איבדה את הטעם שלה.
ואז כולם ימצאו את המקום להתלונן ששוב אנחנו באותו מצב.
ותכלס? אין זכות להתלונן אם לא הזזתם את עצמכם בשביל לעשות שינוי .
מאמין שהרבה יגידו פה שאני סתם מגזים.
אבל לא, אני באמת לא. הגענו לקצה.
כבנאדם שאוהב את הארץ שלו, ואהב את המדינה שלו,
אני באמת מרגיש שהרגליים שלי רוצות ללכת למקום אחר.
לא שאני ארגיש בו בבית , אלא שאני יוכל לנקות את הראש
מכל הכשלים שיש פה.
לילה טוב,בשאיפה לעתיד טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
