הגיעה היום בחורה חדשה ללשכה. אני מקווה שהיא גם תחזיק מעמד ותישאר. אם כן, אני מאבדת רשמית את תואר החדשה-שכולן-מכירות-אחת-את-השנייה-חוץ-ממנה, ומורישה אותו בגאווה ל.. הממ. אפילו את השם שלה אני עדיין לא יודעת. "החדשה".

ראיתי היום את דן חלוץ (או כמו שאצלנו קוראים לו, דני. ~מרימה את האף~). הוא בא אלינו ללשכה, הוא עושה סבב פרידה בפיקודים בארץ. יותר מהכל הוא נראה כמו איש זקן שהספיק לו. הוא היה מאוד חייכן וקולני ("בוקר טוב בנות פיקוד העורף! מה נשמע?"), ולא רשמי כל כך (אחד הקצינים בלשכה שלי אמר, אני חושבת שבצחוק, שהיום זו שבירת הדיסטנס שלו). מוזר לחשוב שהאיש הזה הוא-הוא אותו אחד שהתקשורת צלבה כל כך, שפיקד במלחמה, שכתבו עליו כל כך הרבה בעיתון ושאחראי לכל כך הרבה דברים. הוא פשוט איש זקן.

אני כמעט אוהבת להיות איפה שאני נמצאת, בצבא. כלומר, אם כבר נתקעתי כפקידה, אז איפה שאני. (אני מקווה שזה גם ימשיך ככה, בלע.)

הדבר היחיד שאני באמת יכולה להתלונן עליו זו המשכורת הצבאית. אני מתכוונת, 350 שקל. מה הם חושבים לעצמם. אני מרוויחה פחות מ-7 שקל לשעה! :|