יש אנשים (שמבחינתי כמובן) שבוקע מהם אור חזק וטהור וצהוב בהיר וזה אדיר ומדהים ואני נשאב לזה
ואני בתוך זה ואני אוהב את זה ואני אפילו יכול לעזור להם להגביר את האור שלהם או... הממ.. להפתיע את עצמם בעצמם
(הרי בשביל זה אנחנו שונים לא?)  

ואולי גם יש אנשים שהאור שאני רואה בהם הוא בעצם אור של מישהו אחר, שהם ספגו ממנו, ששינה אותם
אבל בשונה, כנראה, ממאור עצמי מסויים, האור הזה שלהם הוא זמני כל כך כי הם יחליפו אותו או אפילו ישכחו ממנו.. 
אבל הם כל כך זוהרים! 

אז בעצם המחשבה הזו היא ... שאני עושה טעויות לפעמים

אני שמח ממש שכל התמונות פה כולן הן שלי.
מעין נקודת אושר קטנה כזו.    


נ.ב. בפוסט הבא ובפוסט הראשון. נזכרתי, אלו הן תמונות שהעתקתי מהמסך של המחשב. לא שלי.