אמא, מתי תלמדי מעצמך. מתי תביני שהבן שאת מחזיקה לא ברצונך הוא. לא את חלומך את חייה, אלא את חלום בעלך.

תוהה אני עד כמה אבודה היית בגילי אם נוצרה לה הילה, ולא בת אדם.

ללא שום עצמאות. מתי תלמדי מעצמך כי כשהייתי קטן לא הכסף היה חשוב. ולא הגודל של הבית, ולא הדופי של הגינה.
אלא השמחה. האושר, הטוהר. איך לא למדת מעצמך, רק את בעלך לרצות רצית..

שדעות אלה היו שלו? או שמה לא. אני מאמין שאז, עוד כילדה.. נשאר בך הניצוץ. אבל איפה הוא עכשיו.

הנה אני מנקה מטאטא שואב ושוטף חדר שהוא לא שלי, המטלות מתבצעות אך מאחוריהן עומד ריק,

של אב שלא מעוניין או מאמין בי. פרנואיד נולד בי. שנאה בבית. גועל.

כל הגורם לצרות הוא החוסר בכנות, הבצע. האם טוב לך בבחירה החדשה? האם את שמחה לחזור

לבית שאין לי

_______________________________

שיר

שלום קוראים לי עדן

שום דבר בי לא יפה זה לא יוצא לי מהראש

או שבעצם כן ו

תקרת החיים שלי מתפוררת

עד כמה אחד יכול  לסבול כשהחיים 
בבוץ נראים כמו סרט

ואת לא מסתכלת.

אני רוצה אותך קרוב אני רוצה ולא

זה יוצא ונגמר

ומה כולם רוצים בעצם

כל הזמן עבר מאז ועדיין לא

הרגשתי שלם

זלזול  עולה ביוקר

אנשים נאבדים בתוך עצמם

את כאן אבל הולכת

להתעורר במציאות

 זה מדכא

בגיל חמש סכין חדה

הילדות שלי

כבר לא קיימת

הילדות שלי הלכה

את נעלמת

אני רוצה אותך קרוב אני רוצה ולא

זה יוצא ונגמר