החיים הם [לא] שחור לבן

הלו ^_^
תהיו מוכנים לכתיבה בפוסט הזה. כי ישלי סיפור קצר וקטעון להראות לכם.
אח"כ חפירות על השבוע D:
לפוסט הזה קראתי:
מיץ תפוזים זוהר!
ותכף תבינו למה D:

סיפור קצר שכתבתי בבצפר. אזהרה, סיפור זה עלול לגרום לטירוף ברמה מתקדמת. (:


גלופגלופגלופ.

היה היה פוסט אחד ושמו בישראל ובישראבלוג, מיץ תפוזים זוהר. הוא היה בודד ומבולגן ולא ידע לאן הוא הולך. לפתע הוא פגש במיץ תפוחים, שבכלל לא היה פוסט. אז מיץ תפוזים שאל אותו: "מה אתה עושה פה?! יא עגבניה!" מיץ תפוזים עזב בעלבון, ומיץ תפוזים נותר גלמוד ואומלל, עד שאיבד את שפיותו. הוא החליט לקפוץ מהצוק. הוא הלך והלך והלך והלך והלך - בום! סטייק. הוא אכל את הסטייק ושבע מאוד. הוא המשיך ללכת אל הצוק ואז מצא בדרך קרטון חלב. הוא גמע את כולו ב - גלופגלופגלופ!!! ואז נזכר שהוא שומר כשרות. בצער שאין לתארו הוא גרר את עצמו כמה מטרים אל הצוק. הוא עמד בפסגה ונשם עמוק. הוא התקדם צעד אל הלא-נודע, ו... בום! הוא נתקע בקיר. זו היתה תפאורה של סרט. מר מיץ תפוזים זוהר כעס מאוד והתנפל על המסריטים, והשמיד את ההקלטות. ואז, הוא החליט להשתלט על העולם. אבל התפאורה נפלה עליו והוא החליט להשתלט על העולם הבא.
הסוף? <:


מקווה שאהבתם. ^^
שלפחות שעשע אתכם :P
ניראלי שאני כבר זוכרת אותו בע"פ XD

ועכשיוווווווווווווו!! |בקול של מנחה|
קטע קטן שכתבתי. (:
הוא קצת קשור למשו שקרה השבוע. החפירות - למטה.
הקטע - כאן. נזכרתי שלא החלטתי על שם. המממ. טוב, בספונטניות.


מפתח אבוד.

עיר מבוצרת
בין ערים ידידות
דלת סגורה
אל מול דלתות פתוחות
שיער מוסט
על פנים עצובות.


מקווה שאהבתם, שהבנתם על מה הקטע וכו'. (:
אני אישית אהבתי. לא כתבתי אותו עכשיו מדף; זכרתי בעל פה.
לדעתי, הוא קצר - אבל קולע. ^^
ועם הרבה עומק.


וווווווווועכשיו!!!! אופס. לא מגוון :P
אנד נאו. ^^
חפירות השבוע! אעאע. <:

ביום שלישי קרה משהו די מוזר. ^^"
היה לנו שיעור אחד. ובקצרה מאוד, לא היה כ"כ מה לעשות. אז התחלנו לדון בדיונים פמיניסטיים. וזה התגלגל לכל מיני נושאים אחרים. אני ידועה כאחת שמשתתפת בדיונים בצורה פעילה ביותר, כי אני אוהבת לומר את דעתי. ויצא שפתאום התחלתי לדבר על עצמי. הלב שלי דפק מהר כאילו אני עושה משהו מסוכן, זה תמיד קורה לי כשאני חושפת את עצמי. לפעמים אני גם קצת רוטטת, אבל כנראה שזה לא נראה לעין. אני בנאדם מאוד פתוח, מצד מסויים. אבל מצד שני, אני נורא סגורה. דיברתי על 'להיות עצמי'. סיפרתי להם שבכיתה ו', הייתי המוזרה של הכיתה, וכל הבנים צחקו עליי וירדו עליי, ולא היו לי ממש חברות קרובות - אבל עדיין הייתי עצמי. אמרתי שאני אני, אני מתנהגת כמו שאני רוצה להתנהג וכמו שטבעי לי להתנהג, ואף אחד לא יכול להשפיע על זה. מישהי אחרת קצת התווכחה, היא אמרה שכן צריך לשים לב לחֶברה שמסביב וקצת להתאים את עצמך, כדי להתקבל אליה. אני טענתי שהחֶברה יכולה לעשות מה שהיא רוצה, ואם היא רוצה, לקבל אותי כמו שאני. אם לא, אז חבל. גם אמרתי משהו על זה שהרגשתי שאף אחד לא מבין, וכאלה. ואז בשלב מסויים שמתי לב שלילדה אחת, התחילו להירטב העיניים ולהאדים. שאלו אותה מה קרה, והיא אמרה שהיא בסדר והכל. ושמתי לב שהיא מסתכלת עליי הרבה. אחרי השיעור שאלתי אותה מה קרה וזה, והיא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי. היא לקחה אותי לספסל בחוץ והדמעות ירדו לה, והיא אמרה לי שמה שאמרתי ריגש אותה. אז חיבקתי אותה בערך שלוש פעמים ואמרתי לה שהיא לא צריכה להתרגש. והיא שוב חזרה על זה שזה ריגש אותה שאמרתי שאני אני ואף אחד לא יכול לשנות אותי, והיא שאלה אותי אם זה לא קשה לי לפעמים. חשבתי על זה לרגע, ואמרתי לה שאני די רגילה לזה, אז זה לא כל-כך קשה. אמרתי לה מילות עידוד וכאלה. ואז היא אמרה שאם אני צריכה עזרה, לא משנה מתי, אפילו באמצע הלילה, אני יכולה להתקשר אליה. בלב חשבתי איזה מותק של ילדה, ושוב נתתי לה חיבוק, ואמרתי לה שאותודבר אצלי, היא יכולה להתייעץ או להתקשר מתי שבאלה [והוספתי שאני מקווה שאמאשלי לא תתעצבן יותר מדיי אם זה יהיה באמצע הלילהXD]. וזה היה... לא יודעת. הרגיש טוב, במובן מסויים. כאילו כן יש מישהו שמבין, כאילו מעריכים אותי. היא אמרה שהיא מעריכה. וכשאנשים מעריכים אותי, זה עושה לי מאוד מאוד טוב.
<:
אוקיי. באחד הימים בשבוע היה פשוט כייייף!
היה לנו שיעור עם מורה קרועה כזאת, והיא אמרה שכל אחת חייבת להציג כשרון כדי לקבל ת'מבחן שלה. יצא שהיה שיעור שלם של חלוקת מבחנים XDD אני סתם כזה באתי אל חזית הכיתה ואמרתי, יותר נכון צעקתי: "הו! מבחני האהוב והמתוק! מה מתגעגעת אני אלייך! חזור!" ושטויות כאלה. זה היה משעשע. (:
ואח"כ היה לנו שיעור כוכב נולד XDDD המורה רקד ושר!!!! אעאע זה היה ממש מוזר. XD
אבל הוא לא עלה לגמר ^^"
אני וחברה שלי כן. D:
הגמר בשיעור הבא *-*
אני תוהה מה לשיר איתה, איזה שיר.
ואחרי זה, היו כמה דקות מעוד שיעור, לשיר וכאלה. כי המורה ראתה את מה שהיה כתוב על הלוח מהשיעור של הכוכב נולד. XD
קיצר היה מגניייב. ומשמח. וכיף. וממש אהבתי והייתי שמחה. ^^

אני חושבת על לקנות גיטרה. פושטית כזאת, זולה. שאני אוכל להתאמן ולנגן קצת. כי ניסיתי על האורגנית, ואהבתי את הרעיון של לשיר במקום לנגן על היד הימנית, ולשנות אקורדים וכאלה. יש לי רקע של אורגנית - למדתי אתזה במשך שנה בערך, אבל פרשתי. בכ"מ למדתי 2 אקורדים חדשים ואת האקורדים של 'היי סול סיסטר' בשעה אחת! ואני חושבת שיצא די מעגניב DD:

השבוע האחרון של הלימודים!!!!!!!!
גאד, אני מקווה שהוא יהיה כיף. (:
יש מורים מעצבנים שממשיכים ללמד כרגיל לגמרי, ויש מורים חמודים כמו אלה שסיפרתי עליהם עכשיו, עם חלוקת המבחנים והכוכב נולד וכו', שעושים המון צחוקים ושטויות וזה פשוט כ"כ כיף.
יש לי 2 מסיבות כיתה ללכת אליהן אבל אנלא בטוחה אם אני רוצה ללכת אפילו לאחת... לאדעת. P:
התעודות לא מרגשות אותי במיוחד. (:
לא מעניין אותי אם יכתבו לי 80 או 100. בכ"מ אני מראה לאמאשלי, יום אחד בשנה, וזהו. אז למה אנשים כ"כ מנפחים אתזה? זה רק נשק של המורים להפחיד אותנו. 'נוריד לך ככה וככה נקודות בתעודה'? שאלתם בכלל אם אכפת לי? XDD
[לא אמרו לי דבר כזה אף פעם, אבל אתם מבינים את הנקודה]


אחרי שכתבתי את הפוסט הזה, גיליתי משהו.
אני שמחה. אני מרוצה.
וזה כיף לי.
בקרוב החופש הגדול, אני מצפה לו בכליון עיניים. <:
אני חושבת שאפילו קצת רזיתי. או שאני פשוט רואה את עצמי אחרת. וגם אם לא רזיתי, אני מרוצה עם עצמי.
כשראיתי הופעה כזאת של התעמלות קרקע וריקוד וכאלה, פשוט רציתי להיות ככה.
עכשיו אני יודעת שאני יכולה תמיד לנסות, אם ארצה. למרות שתמיד שנאתי ריקוד, כי הייתי גרועה בעיניי, אני יכולה לשנות. וגם אם לא, יש לי דברים אחרים שאני אוהבת לעשות. (:
אני אוהבת אותי. 3:

וגם אותכם ^__^
ממני,
אפרסק מרחף לו על עננים כתמתמים 3: