השלב הראשון בפתרון הבעיה-
ניסיון הגמילה שלי |
כינוי:
yoyo. בת: 38
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
שונאת הכל
המצב הנוכחי לא מאפשר לי לשמוח. אני מושפעת מכל הסביבה, והסביבה דואגת שכשטוב לי להוריד אותי לקרקעית- וחזק.
כואב לי הלב, על כל ההתנהגות המשפחתית כלפי, אני מיואשת ואני לא מקנא, נמאס לי שאומרים לי את זה, נמאס לי, אני מסוגלת לשחוט הכל, להרוס, לכאיב כשאומרים לי את זה, כי אני לא מקנא. פשוט נמאס לי, נמאס לי שאני תמיד לא אהיה בסדר, בגלל משהו שפעם עשיתי. למה לעזאזל לא יכולים להסתכל על הווה ולהוציא את האשמה ממני? מה כל כך קשה? כוס אמק!
אני מאני שונאת הכל.
אני שונאת את החברים שלי, אני שונאת את ההורים שלי, אני שונאת את אחות שלי, אני שונאת את עצמי. אני שונאת הכל ולא בא לי להמשיך. נמאס לי, נמאס לי מהכל. בא לי למות. אני יודעת שאני בכיינית, לא אכפת לי! אני מוותרת על הכל, אני לא אוהבת את זה גם ככה. רע לי. אני לבד, אין לי אף אחד בעולם הזה, כמה שתמיד דואגים להראות לי שאני לא לבד, אני כן. אני שונאת את כולם.
בא לי להרוס את עצמי, אבל לא יכולה, כי אחר כך אני אצטרך להתמודד עם זה.
אני מכוערת, אני שמנה, אני רעה, אני מכשפה, אני אגואיסטית, אני מפלצת, אני לא יודעת להתנהג, אז הלוואי אני אמות כבר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
