פרק 4
לאחר שעתיים מייקל התעורר השעה הייתה 12 בלילה המחשבות שוב הטרידו את מוחו.
ההתנהגות של לילוש, מה שדייויד אמר לו ואליס.
הוא לא הצליח להירדם שוב, קם מהמיטה והתלבש.
הוא לבש ג'ינס וחולצה לבנה ובשקט התגנב החוצה.
ברחוב לא היה אף אחד...רק פנסים,עצים ומידי פעם עבר לו איזה חתול רחוב.
בחוץ היה קריר מייקל הסתובב לו ברחוב לבד,בודד, דבר שהוא לא רגיל אליו הוא תמיד היה בחברת הרבה בנות וחברים שלו,אך ברגע זה הוא נהנה להיות לבד.
הוא ניסה לרוקן את ראשו ממחשבות.
כשלפתע הוא ראה את אליס..! כן..! ברחוב, ב12 בלילה אך הוא רק דמיין זאת.
לאחר שעה הוא שב הביתה כשפתח את הדלת נידהם לגלות את אמו יושבת
בכורסה בכותנת כחולה והבעת פניה לא הייתה מרוצה במיוחד....
"איפה היית מייקל?! התעוררתי ולפתע ראיתי את הדלת שלך פתוחה ואתה אינך במיטה! כמעט התעלפתי!" היא כעסה מאוד ודיברה בקול רציני.
"טיילתי....לא יכולתי להירדם" אמר בשקט ובאדישות ומיהר לעלות למעלה.
"חזור לכאן מיד! אני מדברת איתך!" אך מייקל התעלם,נכנס לחדר וסגר את הדלת,התפשט נישכב במיטה ותוך שניות נירדם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*למחרת בבוקר*
"היי מה קורה?" דיוויד ניגש אל אליס בחיוך רחב.
אליס חייכה. ובדיוק טליה הגיעה
"בוקר טוב! חבר'ה!”
"היי יפתי" אמר דייויד ונישק אותה.
**צלצול**
הם עלו לכיתה ולפתע מייקל ניגש אל אליס ושאל לשלומה,לילוש עמדה במסדרון אך
אליה הוא לא ניגש וישר ניכנס לכיתה.
"העולם התהפך או מה?! מייקל לא עם לילוש?" שאלה טליה בקול המום.
"הם רבו אתמול..."ענה דייוויד
"הללויה! סוף סוף משהו טוב" שמחה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
-לאחר שעתיים- שיעור אנגלית.
"שלום כיתה י”א'" אמרה סוזן.
"בדקתי את כל הבוחנים שלכם, חלקם טובים וחלקם פחות" והחלה לחלק אותם.
מייקל התיישב ליד אליס הפעם.
"כל הכבוד מייקל התקדמת" אמרה בפליאה וחייכה.
"אליס מעולה, כרגיל".
שניהם קיבלו מאיות...
***צלצול***
אליס מיהרה לשירותים מכיון שאינה חשה בטוב.
טליה נכנסה אחריה.
"אליס מה קרה?" שאלה בדאגה.
"לא יודעת....לפתע הרגשתי בחילה וסחרחורת" הבעת פניה הייתה מבולבלת.
טליה נגעה במצחה הוא היה חם.
"נראה שיש לך חום, בואי נצא החוצה ותשתי"
בחוץ היה קריר ונעים, הן התיישבו על הספסל.
מייקל ודייויד ניגשו אליהן ושאלו מה קרה.
לפתע עוברת לילוש ונעצרת לידם.
"אוי תיראו תיראו מי פה,מה קרה אליס בא לך צומי?" אמרה בקול לועג.
"תסתמי, כדאי שתלכי מפה או שאת מחפשת הרפתקאות?" טליה אמרה בקול מאיים.
"כן....באמת כדאי שתלכי".
לילוש נדהמה "מייקל!? יקירי מה קרה לך?" חייכה חיוך מלאכי
"איתי הכל בסדר,לילוש אל תישכחי שאת הבאת את זה על עצמך לא ממש בא לי להיות איתך בקשר כמה זמן"
פייה של לילוש ניפער לרווחה היא הסתובבה והלכה.
*צלצול*
המורה לתנ"ך נכנסה לכיתה.
אליס וטליה ישבו ביחד.
אליס כלל לא הייתה מרוכזת בדברי המורה,היא לא הרגישה טוב ובנוסף
העדיפה להתרכז באהוב ליבה מייקל.
"הייו!!! אליס!” טליה ניסתה להוריד אותה מהעננים.
"אה? מה?" אמרה בקול חולמני.
"אליס תפסיקי לחלום אני מבינה שמייקל ניראה טוב היום אבל אנחנו בשיעור"
"אהא" הנהנה וחזרה לבהות בו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בסוף היום שוב חשה לא בטוב.
טליה למדה שעה נוספת בכיתת מדעים כך שאינה יכלה ללוות אותה.
מייקל ניגש אליה "בואי אני אלווה אותך הביתה"
"לא זה בסדר..אני אסתדר" חייכה.
אך מייקל התעקש ולבסוף היא הסכימה..
בדרך הביתה הם דיי שתקו ולפתע מייקל אמר "אני אפרד מלילוש"
"למה? ניראה שהסתדרתם"לא ידעה מה לענות
מייקל צחק "בטח הסתדרנו היא תמיד עושה סצנות וקריזות ומריבות
ואני לא אוהב את זה! זה מעצבן ומיותר אם היא לא מסתדרת איתי אז נגמור,חוץ מזה כבר אין לי רגשות כלפייה."
אליס לא אמרה כלום...רק הנהנה.
בליבה אולי שמחה שהוא לא יהיה עם לילוש אך מצד שני זה לא אומר שהיא תהיה אתו....
ולפתע תקפה אותה סחרחורת נוראה כל העולם ניראה מטושטש בעיניה לאט לאט
עיניה נעצו והיא התחילה לאבד שיווי משקל,אך מייקל תפס אותה מבוהל כולו.
"אליס אליס!! את בסדר?! בבקשה תעני לי" אמר בבלבול ולא ידע מה לעשות.
אך אליס התעלפה.
הוא הרים אותה והלך לביתה.
אמה של אליס פתחה את הדלת ופתאום פניה החווירו.
"אלוהים מה קרה לבת שלי!?!?!" החלה לבכות.
מייקל לא ידע מה לומר הוא בעצמו היה מבולבל "היא בבית הספר לא הרגישה טוב....ו...לוותי אותה הביתה ופתאום היא איבדה את ההכרה..."
"בוא היכנס" אמרה אימה של אליס.
מייקל ניכנס השכיב את אליס על הספה. כולו מבוהל ומבולבל "אני ממש צריך ללכת אני אתקשר מאוחר יותר" אמר ורץ החוצה.
מעולם לא קרה לו שמישהו התעלף ישר לתוך ידיו.
אמה של אליס(שרית) מיהרה להתקשר לרופא
לאחר מספר דקות אליס פתחה את עיניה והבחינה באמה,יושבת לידה בוכה.
"אליס שלי!" קראה בקול כשמה לב שהיא חזרה להכרה חיבקה אותה חזק.
אליס מבולבלת לגמרי לפני רגע היא הייתה עם מייקל בחוץ כשפתאום היא בין זרועותיה של אמה.
"מה...איך הגעתי הביתה..?" ראשה כאב.
"ידיד שלך הביא אותך" אמרה אמה בקול נירגע.
היא קמה לאט לאט מהספה ראתה הכל מטושטש, ניגשה למטבח ושתתה.
אליס הלכה מוקדם לישון.
אך כל לילה היא הייתה כותבת ביומן שלה לפני השינה, היא כתבה על מה שקרה לה היום
על לילוש,על היחס הנחמד של מייקל,על כמה שהיא אוהבת אותו,הכל. בזמן הכתיבה נרדמה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
למחרת בבוקר אליס לא הלכה לבית ספר היא הלכה עם הוריה לרופא,הוא בדק אותה ואמר שהיא חולה וגופה חלש,היא צריכה לשכב עוד יום יומיים בבית עד שהיא תרגיש יותר טוב.
הוא נתן לה תרופות וויטמינים לגוף והם שבו הביתה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
באותו זמן בבית הספר-הפסקה
"לילוש בואי שניה אני חייב לדבר איתך זה דחוף" אמר מייקל בקול רציני.
לילוש ניגשה אליו במהרה ובראשה עברה מחשבה "חה, הוא בטח בא להגיד שהוא אוהב אותי ולא יכול לחיות בלעדיי"
"כן מייקל יקירי מה רצית?" שאלה בקול תמים.
"שבי...רציתי לדבר עלינו...”אמר בפנים רציניות
"או הינה זה בא" חשבה בליבה וחייכה
"אני רוצה שניפרד" אמר מייקל בקול החלטי.
הבועה הוורודה של לילוש התנפצה לרסיסים כששמעה את דבריו.
"מה?!?!?!" היא צעקה בקול.
"לילוש תקשיבי אני יודע שזה לא דבר נעים אבל אני לא אוהב אותך ואיני יכול להיות עם מישהי שאני לא אוהב. אנחנו רבים בלי הפסקה לכן אני חושב שעדיף שלא נהיה ביחד".
לילוש התחילה לבכות נהפכה כולה אדומה וכעוסה, היא לא אהבה במיוחד את מייקל אבל היא לא רצתה לעזוב אותו.
לילוש תמיד חשבה שכל מה שהיא רוצה חייב להיות שלה, היא תעשה הכל כדי להשיג את מה שבא לה.
היא גדלה רק עם אביה שהיה איש עשיר מאוד, אמה נפטרה שנתיים לאחר הלידה כך שפינקו אותה עם כסף.
אביה היה מביא לה כל מה שליבה חפץ בו.
היא חונכה בידיעה שהיא יכולה לקבל כל מה שבא לה. בהתחלה זה היה בובות ועכשיו זה בנים היא הייתה משכנעת כל אחד,היה לה הכל אבל היא עדיין קינאה בכולם.
כשלפתע בא מייקל ומכריז לה שהם נפרדים, זה עצבן אותה נורא אך עדיין היא לא הסכימה להיכנע. בניסיון נואש היא ניסתה לנשק אותו אך הוא התנגד ואמר "זהו זה ניגמר בינינו"
לילוש תפסה בידו והתחילה "לבכות" העמידה פני מסכנה שליבה נישבר "לא מייקל בבקשה אתה צריך להיות שלי" התחננה.
"מה!? למה את תמיד חושבת שמישהו רכוש שלך? תביני, אני לא חפץ ואני לא שייך לך זהו זה ניגמר" הסתובב והלך.
ליבה של לילוש התמלא שנאה וכעס והיא רצתה לנקום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בסוף היום בדרך הביתה מייקל החליט לקפוץ לאליס לביקור, לראות מה שלומה,משום מה בזמן האחרון הוא הרגיש חיבה לאליס למרות שלא הכיר אותה במיוחד אך משהו בא הקסים אותו.
*דפיקה בדלת*
שרית פתחה את הדלת. היא לבשה פיג'מה מצחיקה עם פונפונים.
"או היי...זה אתה...." ניסתה להיזכר בשם
"כן...מייקל..וחייך חיוך נבוך,אני מצטער עם הפרעתי, אליס בבית? באתי לראות מה שלומה"
"כמובן היכנס היא בחדר שלה למעלה" ענתה אמה בחיוך.
מייקל ניכנס ועלה למעלה הדלת הייתה פתוחה ואליס שכבה על המיטה,היא לבשה חולצה בצבע תכלת עם שרוול קצר ומכנס בצבע כחול,וכתבה ביומנה.
מייקל דפק על הדלת.
אליס הסיטה את מבטה אליו "היי! היכנס" אמרה בפליאה והתרגשות.
מייקל ניכנס והתיישב לידה היא סגרה את היומן וחייכה.
"באתי לבקר אותך, תדעי שממש הבהלת אותי אל תעשי לי את זה יותר" אמר בדאגה.
אליס צחקה "אל תדאג לא יקרה יותר, תודה שבאת לבקר מחר כנראה כבר אחזור לבית הספר.
"יופי ענה, הבאתי לך שיעורים"
מייקל הניח את ידו על ידה של אליס,היא הסתכלה עליו והסמיקה "רוצה לשתות משהו?
שאלה
"כן...בבקשה" היא קמה בזריזות ורצה למטבח
בינתיים מייקל התבונן בחדר שלה הוא היה יפה,הרבה פוסטרים של להקות,כל מיני תמונות ואביזרים יפים,כשלפתע הבחין ביומן שלה על הכרית ורצה לראות מזה, לקח אותו ופתח והתחיל לקרוא.................
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: