"...The sharp knife of a short life, well - I've had, just enough time"
איך מתמודדים עם מראה של בן - אדם אחד , מדמם למישהו אחר בידיים ? איך יודעים מה לעשות , איך להגיב , מה להגיד ? החלק הגדול כנראה מתרחק מהר ומגחך , מובך מחוסר הידיעה של איך לפעול. חלק אחר מראה את "הידע הרפואי" שלו , האנשים בקבוצה הזאת עוברים לחליפת הסופרמן שלהם שהחביאו מתחת לבגדים. הם חושבים שהם יודעים מה לעשות - הם ממש לא יודעים מה לעשות. ואז יש אותי, את הקבוצה שלי. האנשים שעומדים בפה פעור. בהלם עצום שקרה כזה דבר למישהו שהם מכירים. הוא נפגע, כואב לו. ההלם הזה מונע ממך לדבר אפילו בקושי. צלילים קטנים שצריך להתקרב מרחק מדאיג כדי לשמוע. כאב בטן שמסמן כאב לב. אתה לא מאמין. כל צעד מרגיש כמו הרמת משקולת עם הרגל ופשוט בהייה טוטאלית עד שהעדשות יתייבשו וייפלו מהמקום. העדשות לא מתייבשות. כי יש את התקפי הבכי שאתה לא יכול להשאיר מדי פעם בפנים. דבר אחד עובר בראש - איך אפשר ? הסתכלו עליי כאילו אני מטורפת, כאילו אני חיה לבד בתוך איזה סרט רע. הם לא הבינו כמה מזועזעת אני מהמראה של היד היא נתקעה בשמשה של האוטובוס כשרצתה לעבור ועפה לאחור. אהבלה לא זהירה. היד שלה מחוררת. אמאל'ה אתם חושבים שזה חדר לעצם ? היי, אתם חושבים - בכלל ?! הרגישות שלי , אני לא אבין אותה. אני לא מכירה את יעלה, החננה מהכיתת הלא מקובלים. לא מקרוב לפחות. בילוי קטן בטיול צופים כנראה לא מספיק. אבל לא יכולתי להתמודד עם ההלם. לראות יד מחוררת וחתיכת בשר של מישהו על הרצפה, מחזיקים אותה שתעמוד והיא מתעלפת, היא - כמוני רק בכאבים עצומים - לא מצליחה להתמודד עם מה שקורה. אבל זאת יעלה - מי מכיר אותה ?
סתם עוד אחת. מותר לצחוק על הפרצוף המוזר שהיא עשתה כשהיא הייתה בכאבים שלא תוכלו לתאר. מותר לדבר בקולי קולות ולהתערב אם היא נתקעה בשמשה עצמה או רק נהדפה לאחור. היא לא יכולה לשמוע - זאת רק יעלה. אני רואה שלישיית פרחות רצות בחיוכים לכיווננו. מסביב ליעלה בערך 15 ילדים , טיפות דם שלה בכל מקום. את הפרחות זה משעשע. 'טובנו, היא גם ככה חננה, אולי ככה היא תקבל טיפה תשומת לב ' תרשו לי לנחש שמישהי מהן חשבה את זה, אם לא אמרה לחברות כדי שיצחקו עוד יותר. ואולי לרגע, כי למטומטמים אין תקווה , אחת מהן חשבה שיש סיכוי פעוט שיש מישהו יותר מטומטמם ממנה - ויעלה עשתה את זה בשביל הצומי.
להיות חנון לא בא בחבילה עם היגיון פשוט ? הרי מה זה חנונים .. - אנשים חכמים בעלי קשיים חברתיים (דוקטור 3 למשפחה ..) אז השאלה היא, מה אם זאת לא הייתה היא. למה רק יעלה ? למה זאת לא יכלה להיות אחת אחרת, מקובלת ? אם זאת הייתה האחת שכולם מכירים את השם שלה, הם היו כולם עוברים לקבוצה שלי. לא הייתי עומדת בהלם לבד. כולנו היינו בהלם של עצמנו ביחד.
השיר למעלה, כ"כ התחברתי אליו. עוד לפני שהכל קרה היום. תמיד הייתי פריקית כזאת של מה זה מוות ? זה נושא שתמיד עניין אותי. אז שירים על מוות ?
,The ballad of a dove
.Go with peace and love
- Gather up your tears,keep 'em in your pocket
Save them for a time when you're really gonna need them
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
City Girl
