מהר הרמתי את
הטלפון וחייגתי לליאור.
"מה זאת אומרת? אבא בבית חולים? מה?" שאלתי אותו ישר
כשענה.
"צליל! תירגעי."
אמר לי קודם כל.
"איך אני אירגע! אבא בבית חולים!" צעקתי עליו.
"הוא כבר לא, הוא השתחרר, הכל
בסדר עכשיו, הוא פשוט נפל במדרגות ועשו לו גבס." אמר.
"אתה משוגע! ככה להלחיץ אותי?" שאלתי אותו.
"מצטער." אמר לי.
"ואם כבר אנחנו מדברים, בשיחה הקודמת שלנו לא ענית לי על השאלה
ששאלתי אותך." אמרתי לו.
"איזו שאלה? על מה את מדברת?" שאל אותי.
"אל תשחק אותה תמים! אתה יודע בדיוק איזו שאלה, ורק שתדע אני
תמיד יכולה להתקשר לטומי לשאול אותו. " אמרתי לו.
"מה
טומי? ככה את שוכחת אותי? רק יצאתי! למה לי את לא קוראת בשמות חיבה?" שמעתי
מאחוריי.
"דאגי!"
אמרתי בבהלה.
הוא הסתכל
עליי במבט מוזר.
"לא
שחכתי אותך, ותכנית יצאת לפני שעתיים, אני לא קוראת לך בשמות חיבה כי אתה לא צריך
את זה." אמרתי לו.
"מי זה
טומי?" שאל.
"חבר של
אח שלי." אמרתי לו.
"מה הוא
קשור?" שאל.
"אני
מדברת עם אח שלי, והוא לא מוכן לספר לי משהו, אז אמרתי שאני אשאל את החבר הכי טוב
שלו- טומי." אמרתי לו.
"אוה..
בסדר." אמר והתקרב אלי מחבק ומנשק אותי.
"את לפחות מוכנה לנתק את הטלפון לפני שאתם עושים את זה שוב?"
שמעתי את קולו של ליאור.
"אויש! ליאורי! שחכתי ממך לרגע." אמרתי.
"ככה את שוכחת אותי?" שאל.
"לא ליאורי! ברור שלא! אתה יודע שאני אוהבת אותך."
אמרתי לו.
"אל תעשי את זה פעם הבאה... ותמסרי לדאגי ד"ש."
אמר לי.
"דאגי,
יש לך ד"ש מליאור." אמרתי לדאגי.
"מסרי
לו בחזרה." אמר לי דאגי.
"בחזרה." אמרתי לליאור.
"רגע! איך אתה מכיר אותו?" שאלתי אותו.
"ממ.. סתם, אמא סיפרה לי וניחשתי שזה הוא." אמר.
"טוב..." אמרתי בספק.
"נווו... ליאור! אתה בא?" שמעתי קול של ילדה מעבר
לקו.
"מה? ליאור מי זאת?" שאלתי אותו.
"אני לא יכול לדבר עכשיו צליל, נדבר כבר, ביי! אוהב אותך.*"
אמר וניתק.
"הוא
ניתק לי בפרצוף!" הייתי בשוק.
"לא
נורא." אמר דאגי וחיבק אותי.
"למה
חזרת כל כך מוקדם?" שאלתי אותו.
"כי
סיימנו לעשות חזרות." אמר.
"כל כך
מהר?" שאלתי אותו.
"כן."
אמר.
"מחר
אבל אני אצטרך להיות בחזרות כל היום. כי זה יהיה יום לפני ההופעה." אמר.
"אוו..."
מלמלתי.
"אני
אחזור אבל בערב, ואז נהיה ביחד... ואז ביום של ההופעה נהיה ביחד כל היום."
אמר.
"טוב."
אמרתי לו.
"מצאת
בסוף את סקוויד?" שאל.
"כן,
הוא במטבח, אוכל." אמרתי לו.
"הוא
אוכל?" שאל דאגי.
"שותה
חלב." אמרתי.
"אוה..."
מלמל.
"איך את
מרגישה? יותר טוב?" שאל.
"כן,
הכאב ראש עבר מעט." אמרתי לו.
"אני
שמח." אמר לי ונשק למצחי.
"ואיך
אתה? כואב לך?" שאלתי.
"לא,
כבר לא, רק יש סימנים, אבל זה יעבור, וחוץ מזה, ג'יוו אמרה- תמיד אפשר לשים על זה
קצת איפור." אמר לי.
"היי,
מה זה?" שאלתי והצבעתי על פתק שבצבץ מכיס מכנסיו.
"זה?-
כלום." אמר לי.
"נוו,
באמת, מה זה?" שאלתי אותו.
"באמת
שזה סתם." אמר לי וחיבק אותי.
"טוב."
עניתי לו.
כעבור
יומיים:
"אתה
מתרגש?" שאלתי אותו.
"קצת,
את יודעת, בכל זאת, זאת חברה ממש גדולה ויהיו שם הרבה אנשים חשובים." אמר.
"אתה
תצליח." אמרתי לו וקשרתי לו את העניבה.
"אני
מקווה." אמר לי.
"יהיה
טוב." אמרתי לו.
"איך את
יכולה להיות כל כך אופטימית?" שאל אותי.
"לא
יודעת, זה בא לי טבעי. עכשיו תעמוד ישר." אמרתי לו והוא ציית לי עומד ישר.
סידרתי את החליפה
שלו.
"איך
אני נראה?" שאל והסתכל עליי.
"מושלם."
אמרתי לו.
"מי
שמדברת." אמר וחיבק אותי, ואני- אני רק הסמקתי.
"למה את
תמיד מסמיקה?" שאל אותי.
"אני לא
יודעת, זה בא לי טבעי." אמרתי לו.
"את
חמודה כשאת מסמיקה." אמר לי.
חייכתי חיוך
קטן.
"עכשיו,
תמונה!" שמענו מישהו אומר ומיד לאחר מכן היה פלאש חזק.
"נראה
לי התעוורתי." דאגי מלמל והתנתקנו.
"אתה לא
יכול להתעוור! אנחנו צריכים את הבאסיסט שלנו!" אמר טום בצווחה.
"אהה...
אז זה מה שאני בשבילך? רק באסיסט? רק שתדע נעלבתי ממך, חשבתי שאתה אוהב אותי, ועוד
אחרי מה שהיה בינינו." אמר דאגי בדרמתיות.
"אוו
לא! דאגי אהובי, אני מצטער! אנא סלח לי! לא התכוונתי! אני אוהב אותך!" אמר
טום באותו טון ושם את ידו על פיו של דאגי ועשה כאילו הם מתנשקים.
זה היה מצחיק
לראות איך טום נמרח על דאגי ודאגי זורם איתו.
"ג'יוו,
אני חושבת שהם לא צריכים אותנו יותר." אמרתי לה.
"כן, מי
צריך אותם, ולחשוב שהייתם ביחד מאחורי הגב שלנו! איך יכולתם? ככה? ככה הלכתם
ובגדתם בנו? נצלנים!" אמר ג'יוו.
"בואי
נלך מפה, שלא נפריע להם." אמרתי לה וניסיתי שלא להתפקע מצחוק.
"בואי."
אמרה ויצאנו מהבית.
דאגי:
טום ואני
המשכנו "להתנשק" לנו.
שמענו טריקת
דלת.
"הן
באמת הלכו." אמר טום בשוק.
"טוב,
תראה כנראה הן הרגישו במשיכה העזה שלך אליי, וחשבו שאנחנו באמת מאוהבים
בסתר." אמרתי.
"אם
כבר, אז המשיכה שלך אליי." אמר.
"מה
פתאום? אני יותר חתיך ממך, והורס, וחמוד, ומצחיק, ותמיד הבנות מעדיפות אותי על
פנייך." אמרתי.
"אולי
כדאי שנלך אחריהן?" שאל טום.
"אבל
תודה, אני יותר מושלם ממך." אמרתי לו.
"אני
מודה, אני מודה." אמר.
"טוב,
בוא נלך אחריהן." אמרתי לו ויצאנו מהדירה מחפשים את הבנות.
"איפה
הן?" של טום.
"אני לא
רואה אותן בסביבה." אמרתי לו.
"בוא
נלך לשם." אמר טום ורצנו אל הרחוב.
ראינו אתן
הולכות זו לצד זו כשהן רחוקות מאיתנו.
"צליל!"
"ג'יוו!"
צעקנו אני וטום ביחד ורצנו אחריהן.
צליל:
אני וג'יוו
יצאנו מהדירה והתחלנו ללכת משם.
"צליל!"
"ג'יוו!" שמענו צעקות מאחורינו.
הסתובבנו
וראינו את דאגי וטום רצים לעברנו.
"אני
בחיים לא אבגוד בך! ובטח שלא איתו! אל תעזבי אותי!" אמר לי דאגי כשנעצר מולי
תופס בי חזק ולא מרפה.
"היי!"
אמר טום.
ג'יוו המשיכה
ללכת כשראתה שהוא לא מתייחס אליה.
"לא
ג'יוו! אל תלכי! אני אוהב אותך! לא את המפלץ הזה! בחיים שלי לא בגדתי בך איתו!
ואני גם לא אבגוד בך!" אמר טום תופס אותה ומנשק אותה.
"מה
חשבת לעצמך כשהלכת ככה?" שאל אותי דאגי.
"לא
יודעת, זה נראה כאילו הפרענו לכם." אמרתי לו.
"את אף
פעם לא מפריעה לי." אמר לי ונשק לי נשיקה ארוכה.
שמענו צפירה
של מכונית.
"היי!
ציפורי אהבה שכמותכם! אתם מוכנים לבוא כבר?! עוד רבע שעה אנחנו צריכים להיות
באולם." שמענו את קולו של דני.
"שתוק."
אמר דאגי והוציא לו לשון.
"אם
תוציא לי לשון עוד פעם אחת, אני אחתוך לך אותה, ואז לא תוכל לנשק נורמאלי את חברה
שלך." אמר לו דני באיום.
דאגי החזיר
את הלשון שלו פנימה סוגר את פיו.
שלחתי לדני
מבט מאיים.
"סליחה."
מלמל.
"טוב, תיסעו,
אנחנו כבר נבוא." אמר דאגי.
"אנחנו
נגיע במכונית שלי." הוסיף.
"אוקיי,
נתראה שם, אנחנו נחכה לכם בכניסה." אמר ונסע משם, כשטום וג'יוו איתו באותו.
"הוא
לוקח אותם לקחת את המכונית שלהם מהארי." הסביר לי.
"אוה..."
מלמלתי.
"אז... איפה
היינו?" שאל דאגי והתקרב אליי.
"בדיוק
עמדנו ללכת למכונית שלך." אמרתי לו.
"אני
חושב שהיינו במקום שונה לגמרי." אמר דאגי.
"אז
תשאיר את החשיבה הזאת לאח"כ." אמרתי לו.
"טוב."
אמר והלכנו למכוניתו.
"בואי,
כדאי שנצא, כדי שדני לא יהרוג אותי." אמר דאגי ונכנסנו למכונית שלו.
"את לא
בורחת לי הערב, נכון?" שאל אותי.
"למה
שאני אברח לך?" שאלתי אותו.
"לא
יודע, תראי אותך, תראי אותך, רוב הסיכויים שייקחו אותך ממני הערב." אמר.
"אל
תדאג, אני לא אעזוב אותך." אמרתי לו.
"את
יודעת, את נראית כמו נסיכה ככה." אמר לי.
"תודה."
מלמלתי.
"עכשיו
רק צריך למצוא את האביר על הסוס הלבן." אמר דאגי.
"למה
סוס? מה אנחנו בתקופת ימי הביניים? אני מעדיפה יותר מישהו עם כלי רכב
נורמאלי." אמרתי לו.
"אוו...
ומצאת אותו?" שאל דאגי.
"לא
עדיין לא." אמרתי לו.
"מממ..."
מלמל והתניע את המכונית, מתחיל לנסוע.
"מצאתי נסיך
במקום זה." אמרתי לו.
מיד עלה על
פניו חיוך.
"כבר
אמרתי לך שאני אוהב אותך?" שאל אותי.
חייכתי אליו
חיוך קטן.
"אני
אוהב את החיוכים שלך." אמר לי.
"תודה..."
מלמלתי.
הגענו תוך
כמה דקות לאולם בו התקיים האירוע.
"הגענו."
אמר דאגי.
"אתה
מוכן?" שאלתי אותו וסידרתי את העניבה שלו שזזה ממקומה.
"כן."
ענה לי ונשק לי נשיקה בפה.
שמענו מישהו
דופק על חלון המכונית.
ראינו את דני
עם מבט כעוס.
"מה?"
שאל דאגי ופתח את החלון.
"אתם
מוכנים כבר לצאת? אנחנו עוד צריכים לכוון את הגיטרות והכל." אמר.
"כן,
כן... אנחנו כבר באים." אמר לו דאגי ודני עמד שם.
"אתה
מוכן ללכת? אני כבר בא." אמר לו דאגי במבט נוזף כשראה שדני נועץ בנו מבטים.
הוא הלך משם.
"טוב,
כדאי שנלך, אתה צריך להתכונן." אמרתי לו.
"אוף עם
הדני הזה! תמיד הורס לי!" שמעתי אותו מלמל.
"טוב,
בואי כדאי שנצא, לפני שיגיעו כל הצלמים והכתבים." אמר דאגי ויצאנו מהמכונית.
"תודה
שהועלתם בטובכם לבוא." שמענו את דני.
"בד"כ
הוא לא ממש נלהב מאירועים כאלו, מה הוא לחוץ כל כך?" שאל דאגי את טום.
"אין
לנו מושג." אמר טום.
"נראה
לי שלי יש." אמר הארי והצביע על דני שבדיוק עמד ודיבר עם בחורה בערך בגילנו,
עם שיער שחור מתולתל ארוך, זה מה שראינו כי הייתה עם גבה אלינו.
"אויי...
דני, דני, דני..." מלמלנו ונכנסנו לאולם.
בירכנו במזל
טוב את הבעלים של החברה והלכנו אל עבר השולחן שנתנו ללהקה.
"אתן,
תישארו פה, אנחנו, נכוון את הכלים." אמר טום והלך עם דאגי לכיוון הגיטרות.
ראיתי את דני
מתקדם לעברם והם התחילו לכוון את הגיטרות.
"מה
איתך ועם דאגי?" שאלה ג'יוו.
"חיים..."
אמרתי.
"יש לי
שאלה אלייך." אמר.
"שפכי."
אמרתי לה.
"זוכרת,
ביום ההוא, כשהיינו באולפן, כשרק הכרנו אותך, אמרתי לך שאת ודאגי צריכים להיות
ביחד?" שאלה אותי.
"כן,
נוו..." אמרתי לה מחכה להמשך.
"אני
עדיין מחכה שתגידי לי שצדקתי, כי את אמרת שזה לא יכול לקרות." אמרה לי.
"נכון,
אני מצטערת- ג'יוו צדקת. תודה לך." אמרתי לה בחיוך.
"היי! צליל!"
שמעתי קריאה ברמקולים.
הסתובבתי אל
עבר הבנים וראיתי את דאגי אוחז ברמקול.
"שומעים
אותי?" שאל אותי.
"כן."
אמרתי לו והרמתי את ידי לסמן לו לחיוב.
"אנחנו
ננגן עכשיו שיר לחימום, הוא מוקדש לכן- הבנות." טום אמר.
"היי!
אני הייתי אמור להגיד את זה!" מחה דאגי.
"תתמודד."
אמר לו טום והם התחילו לנגן.
הם שרו שיר
רגוע ויפה, לא שלהם.
"טוב,
אני רואה שהכל מסודר כבר." אמרה ג'יוו כשהבנים התיישבו לידינו.
"כן."
אמר טום ומזג לעצמו מים.
"אני
גאה בך!" אמרה לו ג'יוו וחטפה מידו את כוס המים.
"היי!
אני התכוונתי לשתות מזה!" אמר.
"אוי...
לא נורא, תמזוג לעצמך מחדש." אמרה לו ושתתה.
"את
רעה." אמר לה.
"אני
יודעת, אני יודעת." אמרה לו.
"בוא,
אני אמזוג לך לשתות." אמר לו הארי בטון אימהי ומזג לו לשתות.
"תודה
אמא." אמר לו טום והארי עשה פרצוף
זועף.
הוא לקח
מידיו של הארי את הכוס ושתה.
"דני?"
שמענו קול חלש מאחורינו, זאת הייתה הבחורה שהוא דיבר איתה בהתחלה, היא נראתה לי
מאוד מוכרת.
"אנחנו
יכולים לדבר?" שאלה אותו כשהסתכל עליה.
"בטח."
אמר וקם הולך אחריה.
"מי
זאת?" שאל הארי.
"אין
לנו מושג." אמרנו לו והסתכלנו עליהם הולכים משם.
"צריך
לברר." אמר והרהר לעצמו.
"צליל!"
שמענו צעקה.
"מה?"
שאלתי את עצמי והסתובבתי.
זה היה הבחור
ההוא, מהמקרה שהיה לי ליד המועדון, זה שעזר לי.
לא ממש זכרתי
את שמו כי לא התראיתי איתו מאז.
"מי
זה?" שאל טום.
"זה לא
ההוא מהמועדון?" שא דאגי.
"כן זה
הוא... אין לי מושג איך קוראים לו." אמרתי.
"בריאן
נראה לי..." מלמל דאגי.
"אה!
ריאן." אמרתי כנזכרת.
"מה הוא
עושה פה?" שאל דאגי.
"אני לא
יודעת." אמרתי לו.
"צליל!
מה קורה?" שאל כשעמד לידי.
"בסדר?"
שאלתי אותו.
"את לא
זוכרת אותי?" שאל.
"לא,
ממש.. כי בקושי דיברנו, ואח"כ לא יצא לנו להיפגש." אמרתי לו.
"נכון..."
מלמל.
"מה את
עושה פה?" שאל.
"באתי
לפה עם דאגי- החבר שלי." אמרתי לו.
"ואתה?"
שאל אותו דאגי.
"אני?
אהמ... ממ... החברה של ההורים שלי." אמר.
"אוה..."
מלמל דאגי.
"כן."
אמר.
"אז אתם
הלהקה, נכון?" שאל אותם.
"משהו
כזה." אמר טום.
"למה?"
שאל ריאן.
"הגיטריסט
השני שלנו ברח לנו." אמר טום.
"כדאי
שתמצאו אותו מהר, עוד מעט אנחנו מתחילים באירוע." אמר ריאן.
"אז,
נדבר כבר? אני פשוט חייב ללכת." אמר ריאן ונשק לידי.
"ממ..
בסדר." אמרתי ושמתי לב שדאגי מתחיל להיות חסר סבלנות.
"להתראות."
אמר ריאן והלך משם.
"מה
קורה לך?" שאלתי את דאגי שהיה בהבעה חמוצה.
"כלום."
אמר.
"מה
שתגיד." אמרתי לו.
"טוב,
אנחנו צריכים לעלות לבמה לא?" שאל דני שהופיע מאחורינו.
"כן,
ואח"כ אתה חייב לנו הסברים." אמר טום והוא, דאגי והארי קמו הולכים עם
דני לבמה.
הם התחילו
לנגן כמה שירים ואז היו כמה נאומים ואז עוד פעם הם ניגנו ועוד פעם דיבורים.
עכשיו הם כבר
ירדו מהבמה, עלתה להקה אחרת, לא ממש מוכרת.
הם אמרו כמה
דברים על החברה.
בינתיים
הבנים התיישבו לידינו.
"הם
שרים דווקא לא רע." אמר הארי.
"צודק."
הסכימו איתו דני וטום.
דאגי עדיין
היה עם הבעה חמוצה על פניו.
"מה
קורה לך?" שאלתי אותו.
"לא
קורה לי כלום." אמר.
"אז למה
ההבעה החמוצה?" שאלתי אותו.
"כלום, צליל,
פשוט עזבי אותי." אמר.
"טוב."
אמרתי לו ושתקתי.
"אז...
דני מי זאת הבחורה ההיא?" שאל הארי את דני וכולנו חיכינו לתשובתו.
"זאת...
ממ..." התחיל לגמגם.
"אנחנו
יוצאים כבר כמה זמן." אמר.
"איך לא
ידענו?" שאל טום.
"שמרנו
על פרופיל נמוך." אמר דני.
"איך
קוראים לה?" שאלתי אותו.
"אדוה."
ענה לי.
"היא גם
מישראל." אמר למראה פנינו המבולבלים.
"היא
נולדה בישראל, ואז לפני כמה חודשים המשפחה שלה עברה להתגורר פה בלונדון."
הסביר.
"אוה..."
מלמלנו.
"כמה
זמן אתם יוצאים?"
"איך
הכרתם?"
"אתה
אוהב אותה?"
"בת כמה
היא?"
"מתי
תכיר לנו אותה?" שאלנו בבת אחת.
"אנחנו
יוצאים כבר חודש וחצי, הכנו באיזו חנות מוזיקה, היא בדיוק קנתה דיסק שלנו. אני
מאוד מחבב אותה, היא בגילנו. תכננתי להכיר לכם אותה מחר." אמר עונה על
שאלותינו.
"צליל?
את בסדר?" שאלה אותי ג'יוו.
"מה?
כן, כן." עניתי לה.
הציק לי שהיא
נראית לי ממש מוכרת.
השיר שהלהקה
ההיא שרה, הסתיים והם ניגנו עכשיו שיר יותר רגוע.
ראיתי הרבה
זוגות הולכים אל עבר הרחה ורוקדים ביחד.
"את
רוצה לרקוד איתי?" שמעתי מישהו לוחש לי באוזן, זה היה דאגי.
"כן."
מלמלתי וקמנו מחזיקים ידיים והולכים לרחבת הריקודים.
"אני
מצטער." לחש לי באוזן כשהיינו צמודים.
"אין לך
על מה." אמרתי לו.
"יש לי,
אני סתם חושש." אמר.
"אין לך
ממה לחשוש." אמרתי לו.
"אני
יודע." אמר לי והסתכל בעיני.
"אני
אוהבת אותך." אמרתי לו והוא כתגובה נשק לי.
בסוף השיר
חזרנו לשולחן וראינו את כולם יושבים ומדברים.
"על מה
אתם מדברים?" שאל דאגי.
"סתם,
אנחנו מחכים לדני, הוא הלך להביא את החברה החדשה שלו." אמר הארי.
"שמתם
לב שלכולכם יש בנות זוג, ורק לי אין?" שאל הארי במירמור.
"אז
כדאי שתתחיל להתנהג כמו בנאדם אם אתה רוצה בת זוג." אמר לו טום.
"אבל
אני בנאדם." אמר הארי.
"אתה
תמיד יכול להירשם לאתר הכרויות." אמר לו דאגי.
"אבל
אני אפגוש שם פדופילים." אמר הארי.
"אז תלך
תסתובב פה וחפש לעצמך מישהי נחמדה." אמר לו טום והארי הלך משם.
"רגע!
רק אחרי שאני אכיר את החברה של דני." אמר והתיישב חזרה.
"שלום
לכולם." אמר דני בשמחה וחזר מחובק עם אדוה- החברה שלו.
"שלום
לזוג החדש, מה שלומכם?" שאל טום.
"שלום-
שלום, שלומנו בסדר." אמר דני והוא התיישב כשאדוה עליו.
"תכירו
כולם, זאת אדוה." אמר והציג אותה.
"נעים
להכיר." אמרנו לה.
"אנחנו-
ג'יוו, צליל, טו..." התחילה ג'יוו להגיד.
"טום,
הארי, ודאגי." השלימה אותה אדווה.
"אני
מכירה אתכם." היא הוסיפה.
"איזה
נחמדה, סופסוף הבאת מישהי נורמאלית." אמר הארי ודני הסמיק קצת.
"אז,
מאיפה את מישראל?" שאלתי אותה.
"אריאל."
אמרה.
"הא?"
שאלתי אותה.
"איזשהו
חור במרכז הארץ." אמרה.
"הו."
אמרתי לה.
"את?"
שאלה אותי.
"אני
באתי מקצרין." אמרתי לה.
"נחמד
להכיר פה עוד מישהי מישראל." אמרתי לה.
"כן,
סופסוף." אמרה לי.
"את
יודעת, את מוכרת לי." אמרה לי.
"וואלה?"
שאלתי אותה.
"כן, או
שאני סתם מדמיינת, פשוט הייתה לי חברה בשם צליל." אמרה.
"וואלה?"
שאלתי אותה.
"אהא."
ענתה לי.
"נחמד, תאמת
שגם את מוכרת לי." אמרתי לה.
"אולי
זה פשוט סתם מוזר." אמר דני.
"אז...
איך עם דני? הוא מתנהג בסדר?" שאל טום.
"כן...
אני חושבת." אמרה.
"אל תתייחסי
אליו, יש לו שאלות מוזרות." אמר הארי וטום זרק עליו זית.
"הם
בכללי מוזרים." אמר דאגי והצביע על הארי וטום שהוציאו אחד לשני לשון.
"אתם
מנגנים ממש יפה." אמרה.
"תודה."
אמר דאגי.
"אז,
איך את ודני נפגשתם בכלל?" שאלתי.
"ממ..
הלכתי לאיזו חנות מוזיקה, כי רציתי את הדיסק שלכם, אני אוהבת את השירים שלכם, ו...
ממ... בטעות נתקלנו זה בזו." אמרה.
"שחכת
להזכיר שכמעט התעלפת שם." אמר דני.
* יש לציין,
השיחה של ליאור וצליל הייתה בעברית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
השופטות(: