"כמעט התעלפת? למה? דני לא עד כדי כך
מכוער." אמר הארי וצחקנו.
"לא, זה
כי לא הרגשתי ממש טוב." אמרה.
ישבנו שם
ודיברנו עוד הרבה.
כמובן
שאח"כ נשארנו רק הבנות כי הבנים חזרו לבמה עד סוף הערב.
אדוה, ג'יוו
ואני כמובן שהלכנו לרקוד לצלילי השירים של הלהקה.
"היה
מאוד כיף איתכן." אמרה לנו אדוה כשהתפצלנו כל אחד למכונית אחרת.
"תשמרי
על קשר." אמרתי.
"ברור.
וחוץ מזה דני אמר שמחר אנחנו נפגשים במילא." אמרה לנו בחיוך.
"נכון,
אז נתראה כבר מחר." אמרתי לה וחיבקתי אותה כדי להיפרד.
הלכתי עם
דאגי למכונית שלו.
"אתה
מוכן להסביר לי מה יש לך?" שאלתי אותו, הוא שוב היה חמוץ.
"אין לי
כלום." אמר.
"טוב,
אני גם מאמינה לך." אמרתי לו.
"למה את
לא מקשיבה לי?" שאל.
"אמרתי
שאני מאמינה מה אתה רוצה?" שאלתי אותו.
"אני לא
רוצה כבר כלום, עזבי." אמר ונכנסנו למכונית.
"מה אני
עשיתי לך שאתה כל כך כועס? ולמה אתה מוציא את זה עליי?" שאלתי אותו כעבור כמה
דקות.
"עזבי
את זה צליל." אמר, עדיין כועס.
"טוב."
אמרתי לו ושתקתי, לא רציתי לריב איתו.
ככה עברה
הנסיעה, שנינו שותקים.
"הגענו."
אמר.
"תודה."
אמרתי לו ובאתי לפתוח את הדלת.
"אני
מצטער, אני לא רוצה לריב איתך." אמר לי.
"אנחנו
לא רבים." אמרתי לו.
"אז למה
אנחנו ככה?" שאל.
"אני לא
יודעת, אתה ככה, אתה חמוץ כבר מתחילת הערב." אמרתי לו.
"אני
יודע, אני מצטער." אמר לי מחזיק בסנטרי מתקרב אליי.
"למה
אתה כועס? מה קרה?" שאלתי.
"זה
סתם." אמר מתחמק.
"למה
אתה מתחמק? מה אתה כבר לא מספר לי?" שאלתי אותו.
"אני לא
מתחמק." הכחיש.
"בסדר."
אמרתי.
"את
כועסת עליי?" שאל אותי.
"אני
פשוט לא מבינה אותך, בתחילת הערב היית ממש בסדר, אח"כ משהו השתבש ונהיית
חמוץ, אבל אתה לא מוכן לספר לי." אמרתי לו.
"כי זה
לא חשוב." אמר.
"לי זה
חשוב, אני רוצה לדעת למה אתה ככה." אמרתי לו.
"את לא
צריכה להיות מוטרדת בגלל זה." אמר.
"אני
כן, כי אתה מוטרד, וזה מטריד אותי כי אתה אפילו לא מוכן להסביר לי למה."
אמרתי לו.
"עזבי
את זה, זה לא צריך להיות ככה." אמר.
"טוב,
דאגי, אני עייפה, לילה טוב." אמרתי לו ויצאתי מהמכונית.
הלכתי מהר
לבית, ונכנסתי במהירות סוגרת את הדלת.
"מיאו..."
שמעתי את סקוויד מילל ומתחכך ברגלי.
"אין לי
כוח עכשיו." אמרתי לו והלכתי לחדר.
החלפתי את
השמלה שלבשתי לפיג'מה והלכתי למקלחת.
שטפתי מעיני
את האיפור וצחצחתי שיניים.
"לילה
טוב סקוויד." אמרתי לחתול שהתיישב לידי על המיטה ונרדמתי.
צלצול הטלפון
קטע את שנתי והייתי מוכרחה לקום לענות.
"הלו?"
שאלתי קצת כועסת כי מי שהתקשר קטע את השינה שלי שגם ככה לא הייתה מעולה בגלל הריב
עם דאגי בלילה.
"צליל?"
שמעת את ג'יוו.
"הא?"
שאלתי אותה.
"מממ..
תקשיבי יש היום אצל דני על האש, אז.. ממ.. הבנים הולכים אליו מוקדם יותר כדי לעזור
לו להתארגן, והם אמרו שאנחנו נגיע יותר מאוחר, אז חשבתי אולי אני את ואדוה נלך
ביחד." אמרה.
"מממ...
אני לא יודעת." אמרתי לה.
"מה
קרה?" שאלה.
"סתם,
אין לי ממש מצב רוח." אמרתי לה.
"מה
קרה? יודעת מה? אני באה אליך עכשיו." אמרה וניתקה.
הלכתי למקלחת
עושה את ענייני הבוקר.
"שנייה!"
צעקתי למי שדפק בדלת.
"היי."
אמרה ג'יוו ונכנסה לדירה.
ראיתי את
אדוה מאחוריה.
"בואי,
כנסי." אמרתי לה והיא נכנסה אחרי ג'יוו לדירה.
"מה
קורה?" שאלתי אותן.
"בסדר."-
"חביב." ענו לי ביחד.
"ואת?"
שאלה אדוה.
"לא
משהו." אמרתי לה.
"מה
קרה?" שאלו ביחד.
"אתמול
כשחזרנו, אני ודאגי קצת התווכחנו במכונית שלו." אמרתי לו.
"נוו..."
הן חיכו להמשך.
"זהו,
מאז לא דיברנו, ואני מצטערת על זה, בד"כ אנחנו לא רבים." אמרתי לה.
"אל
תדאגי, אתם תדברו." אמרה ג'יוו.
"אז
תסבירי את זה שרק עכשיו אני יודעת שיש על האש אצל דני." אמרתי לה.
"אמרתי
לך אתמול." אמרה לי אדוה.
"את
אמרת לי שנפגשים, דאגי אמר לי שקבענו בכלל להיפגש בפארק." אמרתי לה.
"אוה..."
מלמלו.
"אל
תדאגי, אתם תדברו." הן ניסו לעודד אותי.
"אני
מקווה. בינתיים, קפה מישהי?" שאלתי אותן.
"כן, זה
בסדר." אמרו והלכתי למטבח להכין קפה.
ישבנו ככה
בערך שעה מדברות.
"טוב,
יאללה! תתלבשי, אנחנו צריכות לצאת לבית של דני." אמרה ג'יוו.
"לא
נראה לי אני אבוא." אמרתי לה.
"מה זאת
אומרת? את תשאירי אותי ואת אדוה לבד עם הבנים?" שאלה.
"פשוט,
אין לי מצב רוח, ואתן לא תהיו לבד, לכל אחת מכן תהיה את השנייה, ויש לכן את טום
ודני." אמרתי להן.
"נוו.. צליל."
אמרה ג'יוו.
"אני לא
באה וזהו." אמרתי לה.
"אבל...
נוו... אז תבואי תדברי עם דאגי והכל יהיה בסדר." אמרה אדוה.
"לא בא
לי." אמרתי להן.
"טוב,
אבל אם את משנה את דעתך, דברי איתנו." אמרה אדוה.
"טוב."
אמרתי להן והן נפרדו ממני הולכות לבית של דני.
הלכתי חזרה
לחדרי נכנסת למיטה שוב.
"סקווידי?
איפה אתה?" קראתי לו.
הוא ישר קפץ
על המיטה שלי ואני ליטפתי אותו.
”איזה מזל יש
לי שיש לי אותך." אמרתי לו וחיבקתי אותו.
ישבתי איתו
עוד כמה דקות עד שהוא נרדם ואז גם אני נרדמתי.
שוב פעם צלצל
הטלפון.
"למה
להעיר אותי כל הזמן?" מלמלתי ועניתי לשיחה.
"מה?"
שאלתי.
"איפה
את?" שמעתי צווחה.
"הא?"
שאלתי מעבירה את הטלפון לאוזר השנייה כי אחת התחרשה לי מהצווחה.
"איפה
את?" שמעתי שוב בבירור.
"בבית?"
עניתי.
"למה את
לא באה?" שאל.
"כי אין
לי כוח." אמרתי לו.
"נוו...
מה אכפת לך? בואי, ממש כיף, וגם תהיי עם אדוה וג'יוו." אמר.
"טום,
אין לי כוח, אני לא רוצה לבוא." אמרתי לו.
"זה
בגלל דאגי?" שאל.
"מה? מה
זה קשור?" שאלתי.
"כי הוא
כזה בדיכאון, רבתם או משהו?" שאל.
"טום,
באמת שאין לי כוח, אולי פשוט תעזוב את זה? תיהנו לכם שם, אני חוזרת לישון."
אמרתי לו.
"את ממש
מבאסת." אמר.
"אתה
תתמודד." אמרתי לו.
"טוב,
ביי." אמר.
"ביי."
אמרתי לו וניתקתי.
"אוף!
עכשיו אני כבר לא אצליח לישון." אמרתי.
"אז אני
אקרא ספר." אמרתי לעצמי ושלפתי ספר מהמדף.
התחלתי לקרוא
אותו, הייתי ממש שקועה, לא שמתי לב אפילו כמה זמן אני קוראת.
"מיאו..."
שמעתי את סקוויד.
"התעוררת?"
שאלתי אותו והרמתי אותו.
"בוא
אני אביא לך חלב." אמרתי לו ושמתי לו בקערה חלב.
הוא התחיל
לשתות ואני חזרתי לספר.
מישהו דפק
בדלת.
"מה?"
שאלתי בלי להסתכל כשפתחתי את הדלת.
"אנחנו
יכולים לדבר?" שאל.
"אתה
כבר לא חמוץ?" שאלתי אותו.
"לא,
אני רק רוצה לדבר." אמר לי.
"בוא."
אמרתי לו.
"למה לא
באת לדני?" שאל.
"לא היה
לי חשק." אמרתי לו.
"אני
מצטער על אתמול שהייתי חמוץ וכועס ושהוצאתי את זה עלייך." אמר.
"אתה
בכל זאת רוצה אולי להסביר לי למה?" שאלתי אותו.
"אני
מעדיף שלא." אמר.
"טוב."
אמרתי לו.
"עכשיו,
את מוכנה לבוא איתי אל דני? הם חופרים לי להביא אותך." אמר.
"אז באת
רק בגלל שהם אמרו לך?" שאלתי, נעלבתי קצת.
"לא!
לא! באתי בגלל שרציתי להתנצל, פשוט הם דחפו אותי להגיד לך גם לבוא." אמר
וחיבק אותי.
שתקתי.
"את
נעלבת?" שאל מרים את ראשי המושפל.
"לא."
עניתי.
"את לא
יכולה לעבוד עליי." אמר לי מחבק אותי.
"לא
התכוונתי לפגוע בך, את חשובה לי מידי." אמר לי נושק לראשי.
"אני לא
רציתי לריב איתך." אמרתי לו.
"אני
יודע, גם אני לא רציתי שזה יהיה ככה." אמר.
"עכשיו,
את באה ככה או שאת הולכת להתלבש?" שאל אותי לאחר כמה דקות.
"מה?"
שאלתי אותו.
"את
רוצה שג'יוו ואדוה ישחטו אותי? אם אני אחזור בלעדייך ובלי שאנחנו מדברים, הן יהרגו
אותי." אמר.
"למה?"
שאלתי.
"כי הן
לא מוכנות שנריב." אמרה בחיקוי מוצלח של ג'יוו.
"אני
אלך להתלבש." אמרתי לו והלכתי לחדרי.
"תלבשי
משהו קל, כי לא ממש קר בחוץ." אמר לי.
"טוב."
החזרתי לו והתלבשתי.
סידרתי את
השיער שלי ויצאנו מהבית, נכנסים למכונית שלו.
"בואי."
אמר לי כשהגענו ומשך בידי אל עבר החצר של דני.
"אווו...
חזרת, והבאת איתך את צליל." אמרה ג'יוו וקמה לחבק אותי.
"אמרתי
לך שהכל יהיה טוב." אמרה לי.
"אני
יודעת, אני יודעת." אמרתי לה.
"היי!
גם אני אמרתי את זה." אמרה אדוה.
"אני
יודעת, אני יודעת." אמרתי לה.
"את
יודעת משהו, נראה לי שלטום ודאגי באמת יש רומן ביניהם." אמרה ג'יוו הצביעה על
טום ודאגי שהתחבקו.
"ולחשוב
שאתמול הם אמרו שזה היה סתם." אמרתי לה.
"תמיד
ידעתי שהם הומואים בסתר." מלמל הארי.
"איזה
מזל שאנחנו לא." אמר דני.
"אנחנו
לא? ואני חשבתי שאתה אוהב אותי." אמר הארי והלך משם.
"מה
קורה פה?" שאלה אדוה.
"זה,
סתם השטויות של הבנים." אמרתי לה.
"אוה..."
מלמלה.
"אני
אלך להפריד את טום מדאגי." אמרה ג'יוו והלכה.
"אז...
תגידי רוצה שנשגע אותם קצת?" שאלתי אותה.
"מה זאת
אומרת?" שלה.
"בואי
נדבר על סתם דברים בעברית ותראי איך הם מתחילים להשתגע." אמרתי לה והתחלנו
לדבר ביחד בעברית שוטפת.
ראינו איך
כולם נעצרו פתאום בוהים בנו לא מבינים מילה ממה שאנחנו אומרות.
"ואז כזה, דני אומר לי שבא לו גלידה." אמרה סתם
משפט.
"מה
דני? למה אתן מרכלות עליי?" שאל דני.
"את רואה, אמרתי לך שהם ילחצו." אמרתי לה.
"ואיך את ודאגי? אתם מסתדרים? כמה זמן אתם ביחד?"
שאלה.
"דאגי?!
למה לרכל עלי?" קפץ דאגי.
"על מה
אתן מדברות שם כל כך הרבה זמן?" שאל טום.
"חח... מסכנים הם לא מבינים מה קורה כאן, טוב כבר חצי שעה שאנחנו
מדברות על שטויות וסתם זורקות את השמות שלהם באמצע... שיגענו אותם."
אמרתי לה.
"אתן מוכנות
להפסיק לדבר עברית ולחזור לאנגלית? ככה יותר קל לנו לעקוב אחריכן." אמר הארי.
"זה כל
הקטע, שלא תבינו מה אנחנו אומרות." אמרתי לו.
"אבל זה
לא נחמד." אמר דאגי.
"זה גם
לא נחמד שאתה בוגד בי עם טום." אמרתי לו.
"ואני?
מה אני עשיתי לך?" שאל דני את אדוה.
"אתה סתם
נפלת כקורבן." אמרה לו.
"אני לא
בוגד בך עם טום." אמר דאגי.
"אתה
בטוח? כי לפני כמה זמן נראיתם קרובים מתמיד." אמרתי לו והוא הסמיק.
"מה אתה
מסמיק כמו ילדה בת שתיים עשרה שברגע זה הילד שהיא מחבבת הזמין אותה לאכול איתו
גלידה." אמר לו הארי.
"אני לא
מסמיק." הכחיש.
"אתה לא
יכול להכחיש, אתה מסמיק, כולך אדום." אמר לו דני.
"אני
לא!" אמר.
"הנה
תראה." אמרה אדוה וצילמה אותו מראה לו את התמונה.
"מממ...
טוב אז אני כן." מלמל.
"למה
אתה מסמיק בכלל?" שאלתי.
"מממ..."
מלמל.
"בטח,
וגם ממש הבנו אותך." אמר דני.
"אני
אספר לך אח"כ." אמר לי דאגי.
"טוב."
אמרתי לו בחיוך.
ישבנו שם
במשך עוד כמה שעות נחמדות.
"את יודעת, אני עדיין מרגישה שאנחנו מכירות." אמרה
לי אדוה כשנפרדנו.
"כן, גם לי זה מציק." אמרתי לה.
"מממ.. אז אולי, אם בא לך נשב מתישהו רק שתינו ונוכל לדבר ככה,
סתם בשביל לדעת למה זה." אמרה.
"מממ... אין לי בעיה." אמרתי לה.
"טוב, אז... נדבר כבר?" שאלתי אותה.
"נדבר." אמרה.
"אתן
מוכנות להפסיק לרכל בעברית?" שאל דאגי.
"אנחנו
לא מרכלות." אמרה אדוה.
"מה
שתגידי, אתן רק מנצלות את זה שאנחנו לא מבינים." אמר דני.
"נכון,
אתה צודק, עלית עלינו." אמרתי לו.
"ידעתי!"
אמר וטפח על הכתף של עצמו.
"אתה
ממש מוזר..." אמר דאגי.
"אני
מודע לזה." אמר דני.
"טוב,
נראה לי שנלך." אמר דאגי.
"כן...
טוב נדבר?" שאלתי את אדוה.
"כן."
אמרה לי ונכנסתי למכונית של דאגי.
"את
ואדוה מסתדרות מצוין, הא?" שאל דאגי.
"משו
כזה." אמרתי לו.
הוא הפעיל את
הרדיו ושמענו שירים, זה ניגן את אחד הדיסקים שלהם.
"אני
אוהבת את השיר הזה." מלמלתי.
"אוו..
באמת?" שאל.
"אהא."
אמרתי לו והוא הגביר.
(הנה קישור
לשיר: http://www.youtube.com/watch?v=DDYwe-wjLsc)
הוא התחיל
לשיר את השיר.
I'm
getting tired of asking,
this is the final time,
so did I make you happy?
Because you cried an ocean,
when there's a thousand lines,
about the way you smile,
Written in my mind,
But every single word's a lie.
I never wanted everything to end this way,
But you can take the bluest sky and turn it grey.
I swore to you that I would do my best to change,
But you said it don't matter,
I'm looking at you from another point of view,
I don't know how the hell I fell in love with you,
I'd never wish for anyone to feel the way I do.
הסתכלתי
עליו, הוא שר כל כך יפה, הוא היה כל כך רגוע.
Is
this a sign from Heaven,
Showing me the light?
Was this supposed to happen?
I'm better off without you,
So you can leave tonight,
'N don't you dare come back and try to make things right,
'Cause I'll be ready for a fight, yeah.
I never wanted everything to end this way,
But you can take the bluest sky and turn it grey.
I swore to you that I would do my best to change,
But you said it don't matter,
I'm looking at you from another point of view,
I don't know how the hell I fell in love with you,
I'd never wish for anyone to feel the way I do.
הוא זימזם את
המנגינה של השיר.
עצרנו ברמזור
והוא הסתכל עליי מחייך.
החזרתי לו
חיוך והוא החזיק ביד אחת את ידי.
בחיים לא
חשבתי לעצמי שזה ייקרה לי, עכשיו אני שלמה עם המעבר ללונדון ואני מגישה שזה היה
הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי אם זה לא היה
קורה בגלל מה שרון עשה לי.
אבל אני שמח
עכשיו, שהוא לא יחזור יותר לחיים שלי, ויש לי את דאגי, ואני אוהבת אותו.
"אני
אוהב אותך." לחש לי דאגי.
"אני גם
אוהבת אותך." לחשתי לו בחיוך והוא נישק אותי נשיקה קצרה.
עכשיו הדבר
היחיד שהציק לי זה מה אני עושה עכשיו?
אני לא אוכל
להישאר כל החיים בלונדון, ואני לא יכולה לחזור לישראל כרגע, אבל מתישהו ההורים שלי
יצטרכו לראות אותי, ולפגוש את דאגי.
אבל על זה
נחשבו כבר מאוחר יותר, בינתיים- נהנה מההווה, אח"כ נראה מה יהיה.
הוא חזר לזמזם
את המנגינה.
I
never wanted everything to end this way,
But you can take the bluest sky and turn it grey.
I swore to you that I would do my best to change,
But you said it don't matter,
I'm looking at you from another point of view,
I don't know how the hell I fell in love with you,
I'd never wish for anyone to feel the way I do.
פה אני כבר
הצטרפתי אליו.
And
you said, and you said, and you said,
(Do)
And you said, and you said, and you said,
( iDo)
And you said it don't matter.
(I do)
And you said, and you said, and you said,
(Do)
(תעצרו את
השיר)
דאגי פתח את
פיו כדי להמשיך לשיר אבל באותו רגע שמענו חריקת בלמים חזקה, צפירות של מכונית ואז
קול התנפצות.
* שוב- יש
לציין, כל השיחות שהיו בין אדוה וצליל הן בעברית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
השופטות(: