אז אחרי יותר מחודש שניסיתי לעשות את עצמי בריאה
יותר מחודש בלי לצום.. בלי לבלוס.. בלי להקיא..
יותר מחודש של אכילה כמה שיותר מאוזנת.. קצת יותר שליטה על עצמי..
יותר מחודש עם קצת פחות שקרים.. קצת פחות להחביא ולהסתיר..
נשברתי.
רגע אחד הוציא אותי לגמרי מאיזון .
מסתבר שאני לא יכולה להיות יום וחצי לבד בבית עם כ"כ הרבה אוכל מסביבי
בלסתי, הקאתי, עליתי וירדתי במדרגות כמו משוגעת
והבנתי שכנראה זה הייעוד שלי.
הרי שנאתי את עצמי פי מיליון בחודש הזה..
תיעבתי את היצור הזה שהסתכל עליי במראה אפילו יותר מבדרך כלל
החבאתי את השומן שהצטבר על כל מילימטר בי הרבה יותר מתמיד
היה לי חודש קשה. מאוד קשה.
אני כנראה לא בנויה לזה ..
עם כמה שקשה להגיד - אני לא בנויה להחלמה כרגע
ולא מוכנה לצאת בתוצאות של לאכול יותר ..
אז הבנתי שאני חייבת לחזור למה שהיה
חייבת לחזור למעגל הזה כי זה פשוט מה שאני
וזה מה שמבטיח לי סוף טוב יותר
אז אני פה, חוזרת לחרא ולגועל וגם קצת להנאה מהדברים הקטנים.
"אני לא אפסיק לרצות
אני לא אפסיק לרצות
אני לא אכנע לרעיון הזה
שאי אפשר כי אי אפשר
ואי אפשר
זה עניין של הישרדות
גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר
אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר "