לפעמים הרצון לסיים את המירוץ הזה גובר על הכל בצורה מפחידה
כשאת מבינה שבכל הזמן הזה חיפשת שליטה על עצמך,
ואפילו אחרי כ"כ הרבה זמן אין לך אותה
להפך
השליטה רק זולגת לך בין האצבעות
את לא נחשבת בשליטה כשאת אוכלת את כל המקרר
ואת אולי חושבת שאת בשליטה כשאת לא אוכלת כלום, אבל זאת רק דרך קלה לעבוד על עצמך.
וכל פעם שאת קולטת את זה .. שהעובדות האלה נותנות לך כאפה לפרצוף ..
את מתחילה לחשוב שאין לך שום עתיד בעולם הזה
לנצח תתחבטי לך בינך לבין עצמך
לנצח תיזרקי מקצה לקצה. חסרת שליטה לחלוטין .
והמחשבות על הזמן שלא אהיה קיימת יותר חוזרות
והן מקיפות מכל הכיוונים .. לוחשות לך .. עוטפות אותך בחמימות ובהרגשה נינוחה וטובה ..
והן נראות הרבה יותר טוב מהמציאות שלך
ואת שומעת את כולם אומרים כל הזמן שההפרעה מובילה למוות
שהיא הורגת אותך בסוף
אבל מה זה מוות בכלל, בשביל אלה שחיים כל יום אבל מרגישים מתים ?
מה זה מוות למישהי שבראה לעצמה גיהנום על האדמה ?
מה זה המוות הזה ואיך בדיוק הוא אמור להפחיד אותי או לגרום לי לרצות לצאת מזה ?
אני יודעת שזה יכול להיגמר במוות. אני יודעת וזה לא מפחיד אותי בכלל .
המוות במחלה הזאת הוא כמו סימן, סימן שעשית את זה - התגברת על הכל!
מוזר להגיד, אבל המוות הוא בעצם סוף המחלה.. סיום המסלול..
המוות מתת תזונה מסמל שלווה אינסופית בגוף שלו ציפית כל הזמן הזה ..
הוא אומר שניצחת, ניצחת כל דבר שנלחמת בשבילו - האוכל, האנושיות שלך, האנשים שסביבך..
מה זה מוות בכלל בשביל כל הבובות על חוט האלה ? שהן כל מה שאנחנו וכל מה שאי פעם נהיה ?
כינוי:
תהיי יפה ותשתקי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
