Truth is beautiful, but so are lies

2:30 בבוקר. בבית. כולם ישנים.

מתגנבת בשקט למטבח.

מקרר נפתח. עוגה יוצאת.

בלי להסתכל, בלי לברור, מהתבנית אל המזלג ומיד לפה. להרגיש את הטעם הממכר.

לעצור את עצמי לפני שהכל נגמר, שלא ידעו שאי פעם נגעתי. שלא יציעו בפעם הבאה.

מקרר נפתח. עוגה נכנסת.

בלי שנייה לחשוב, מקפיא נפתח. שתי חבילות גלידה שלא חשבתי שאי פעם אכניס לגופי יוצאות.

ביס מפה, ביס משם, הרבה ביסים. אפילו המון.

הרבה זמן עבר מאז שהרגשתי את הטעמים העשירים האלה.

בחילה, כאב ראש, הבנה של מה שעשיתי, חצי ליטר מים בשלוק אחד ומיד לשירותים.

ללחוץ על הבטן. חזק. להתכופף. לנשום נשימות מסודרות.

לאט לאט הכל בחוץ והגרון שורף והבטן כואבת והראש מסתובב ואני שונאת את עצמי.

מטבח. הפעם לוקחים סכין. חתך צנוע בלי יותר מדי דם במקום הקבוע,

רק בשביל לזכור לימים הקרובים כמה אני דוחה.

מחזירה הכל למקום. אף אחד לא ידע בחיים מה קרה הלילה, ואני לא אשכח אותו להרבה זמן .

לילה טוב .

‎'סופי לא אוכלת, מספיקה לה הסיגריה
הקפה מחזיק אותה שבעה שעות
הגזרה הזו זה כל מה שנשאר לה
בסוף יישארו רק עצמות ... '