דייי
נמאס לי כבר להיות כזאת מאופקת כל הזמן.
לכולם מותר להתעצבן ולכעוס ולהעליב ולצעוק ולריב ולהעיר
ורק אני לא נותנת לעצמי את הזכות הזאת
לא מוכנה שיראו אותי במצב פחות ממושלם
ואני נעלבת, ואני כועסת ואני רוצה לצעוק לפעמים
אבל במקום זה אני אומרת 'הכל בסדר' וממשיכה
משכנעת אותם שאני לא לוקחת ללב
מחייכת שוב את החיוך המזויף החצי מתנצל שלי..
וזה כ"כ מתיש .. להדחיק כל הזמן ..
לא להקשיב לעצמי אף פעם..רק להסתכל על הקו הישר כמו סרגל הזה שאני הולכת עליו
שאני חס וחלילה לא אנפץ את הדמות המקסימה שבניתי לעצמי
'איך זה שאף פעם לא ראיתי אותך כועסת? צועקת? בוכה?'
'את נראית כמו מישהי שאף פעם לא מתעצבנת'
אני שומעת משפטים כאלה באופן קבוע.. על כמה שאני תמיד רגועה
וכל הווייתי עוסקת בסיפוק הסביבה שלי.. תמיד לחזק אחרים, להגיד להם כמה שהם טובים וצודקים
'את יכולה להיות פסיכולוגית טובה' גם נאמר לא מעט
אולי כי אני לא מדברת על עצמי ועל המחשבות שלי .. אולי כי אני חושבת שכולם יותר טובים ממני ..
המסכה המחייכת והסולחת הזאת מודבקת כ"כ חזק לפנים שלי
פוקר פייס מושלם .
וכשאני לבד, היא מתקלפת לה תוך שניה
והכל מתפוצץ מבפנים .... כל מה שנאגר בי..
וכל הדברים ששמרתי בתוכי, כאילו מחליפים כיוון ומופנים כלפי עצמי
ואני יושבת לבד וכועסת על עצמי.. מאשימה .. שונאת ...
וזה לא משנה בכלל למה .. תמיד יש לי במה להאשים אותי .
וזאת בדיוק הסיבה שאני שונאת את הלבד שלי
אני מעדיפה להעמיס על עצמי מיליון דברים
בית ספר, חדר כושר, עבודה עד הלילה, שיעורים..
הכל רק בשביל להגיע הביתה כ"כ מותשת שהמחשבות לא יצליחו לחדור אליי בכלל
וזה שווה את הכל ..
את הלחץ הזה של חוסר המנוחה, את הכאבים בכל הגוף, את שעות השינה הבודדות
רק לא לבד. רק לא לחשוב. רק לא להבין כמה שרע לי.
לאגור את הכאב הזה בפנים, את הפחד, את החרדות ...
שאף אחד לא יראה ולא ידע ולא ישמע
זה אסור
אסור לי להרגיש ככה
הכל צריך להיות תמיד מושלם בשבילם.
שאף אחד בחיים לא יראה את הכיעור
שמסתתר מתחת לאיפור.. והבגדים.. והגוף השמן הזה.
"אני כל הזמן פוחד
לא צריך סיבות
בשאר הזמן אני לומד
לומד מטעויות.
אני שומר עמוק בפנים
מתחת לעיניים.
וכך עוברים לי הימים
והלילות בינתיים
כמעט שנתיים
אני לא כאן.
את כל הזמן בוכה
אפילו בשמחות
ומי ידע את שרואה
מתחת לדמעות.
את השמיים השחורים
ואת לילות הפחד.
את המכות מההורים,
את החושך במקלחת.
את לא שוכחת.
אסור לך...
בין כה וכה לאן שלא תלך
ומה שלא תגיד
בין כה וכה הכל עוד יסתבך
ויקבל תפנית.
בין כה וכה בסוף עוד נעלם
כמו רוח על פני מים"
כינוי:
תהיי יפה ותשתקי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
