Truth is beautiful, but so are lies

"Then get up and be it

כשכל העולם מדבר על כמה ששנות הנעורים הן השנים הכי יפות

ואני, בתור אדם שסוגד ליופי, לאסטטיקה,

אני נמצאת לקראת סוף התקופה הזאת. על פי כל המדדים.

ואיך אני אמורה להרגיש עכשיו,

כשהסיכוי שלי להיות יפה.. נגמר ?

מרגישה שאני הופכת למכוערת יותר מיום ליום

וזה הרי ידוע, כי כולם יודעים שהשיא כבר עבר

האם אני אמורה לקבל את זה ?

האם אני אמורה לא לרצות להמית את עצמי ברגע שהתקופה היפה תיגמר ?

אני לא מסוגלת להיכנס במודע להמשך המכוער של חיי.

בשום פנים ואופן לא.

איך אני יכולה לוותר במלחמה הזאת, שאני לוחמת בה כבר כ"כ הרבה זמן?

Fighting for the smallest goal

 to get a little self-control
I see it in your eyes,

 I see it in your spine.

נורא מצחיק מסביבי

הציניות משתלטת ממש

'מה, את עצובה? את בדיכאון?'

'רק שלא תהיי לי אנורקסית'

מלא משפטים שמופנים אלי בצחוק, בסוג של זלזול

אני מרגישה מפגרת כשאנשים מתייחסים לדברים האלה בקלילות

הדברים האלה שהם כל החיים שלי,

הסיבה לבכי, הסיבה לעצב ..

נמאס כבר שכולם אטומים, שאף אחד לא מודע בכלל למצב ..

בא לי להראות להם מה זה.

בא לי למות מרעב.

ועוד הפעם אני אומרת את זה,

אני פותחת דף חדש.. נקי

ושוב אני אומר לעצמי שזהו - מעכשיו זה לנצח

מעשיו לא נופלים יותר .. לא נשברים

אבל רק אלוהים יודע כמה דפים חדשים כבר פתחתי

אני מפחדת שהמחברת המלוכלכת שלי תיגמר

ומה אז?

ואין לי כוח לבלוג הזה בכלל. אין לי מה לכתוב,

הכל הרבה יותר מדי מסובך למילים

האצבעות שלי לא מוכנות להקליד כאילו משהו עוצר בעדן

כל מה שאני יכולה להגיד זה שפשוט אין לי כוחות יותר

לכלום

ובא לי לעוף מהעולם הזה וזהו

נמאס נמאס נמאס נמאס נמאס.