לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Truth is beautiful, but so are lies


No hope, no love, no glory. Happy endings gone forever more

Avatarכינוי:  תהיי יפה ותשתקי.

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2011



כל העצמות שקישטו פעם את גופי מכוסות במיליון שכבות של שומן
ובא לי לצרוח עד שאתפוצץ כי הן הדבר היחיד שמשמח אותי במערבולת הזאת 

נכתב על ידי תהיי יפה ותשתקי. , 21/9/2011 21:37  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צחקתי צחוק אמיתי, אחד כזה מכל הלב
או את היום האחרון בו הייתי מאושרת במלוא מובן המילה
גם לא את הפעם האחרונה בה נראיתי טוב
ואפילו לא את השיחה האחרונה בה לא חשבתי כל הזמן על אוכל וקלוריות ושומן
האדישות הזאת הפכה לשגרה שלי
וכאילו כל הרגעים הטובים שהיו לי נהיו מטושטשים ומעורפלים
אני זוכרת שהייתה פעם ילדה שאהבה לצחוק ולקפוץ ולשמוח
ילדה שאהבה לאכול, ולא היה לה כ"כ אכפת מה זה קלוריות או משקל
זה מאז ומתמיד היה שם ברקע, מאז שאני זוכרת את עצמי,
אבל אף פעם זה לא שם החיים האמיתיים ברקע.
אני מגלה כל פעם מחדש שאני פשוט לא יודעת כלום
ההפרעה הזאת מפתיעה אותי בכל פעם שאני חושבת שגיליתי משהו חדש
שאולי עכשיו אני על המסלול הנכון לאושר
אבל כנראה שאני באמת לא יודעת כלום
כי מרגיש לי כאילו האושר רק הולך ומתרחק לו
ואני רצה אחריו בכל הכוח, מתנשפת, עוד רגע מתעלפת
אבל הוא מיליון צעדים לפניי
וכמה שאני ארוץ יותר מהר, ככה הוא יתרחק אפילו יותר..


נכתב על ידי תהיי יפה ותשתקי. , 19/9/2011 23:30  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






"כשאתה כאן,
אני מקיאה את כל מה שבלעתי 
אתה אוהב אותי נקיה"

נכתב על ידי תהיי יפה ותשתקי. , 16/9/2011 23:20  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אם כבר, אז שנמות כמו מלאכים


דייי
נמאס לי כבר להיות כזאת מאופקת כל הזמן.
לכולם מותר להתעצבן ולכעוס ולהעליב ולצעוק ולריב ולהעיר 
ורק אני לא נותנת לעצמי את הזכות הזאת
לא מוכנה שיראו אותי במצב פחות ממושלם
ואני נעלבת, ואני כועסת ואני רוצה לצעוק לפעמים
אבל במקום זה אני אומרת 'הכל בסדר' וממשיכה
משכנעת אותם שאני לא לוקחת ללב
מחייכת שוב את החיוך המזויף החצי מתנצל שלי..
וזה כ"כ מתיש .. להדחיק כל הזמן ..
לא להקשיב לעצמי אף פעם..רק להסתכל על הקו הישר כמו סרגל הזה שאני הולכת עליו
שאני חס וחלילה לא אנפץ את הדמות המקסימה שבניתי לעצמי
'איך זה שאף פעם לא ראיתי אותך כועסת? צועקת? בוכה?' 
'את נראית כמו מישהי שאף פעם לא מתעצבנת'
אני שומעת משפטים כאלה באופן קבוע.. על כמה שאני תמיד רגועה 
וכל הווייתי עוסקת בסיפוק הסביבה שלי.. תמיד לחזק אחרים, להגיד להם כמה שהם טובים וצודקים 
'את יכולה להיות פסיכולוגית טובה' גם נאמר לא מעט
אולי כי אני לא מדברת על עצמי ועל המחשבות שלי .. אולי כי אני חושבת שכולם יותר טובים ממני ..
המסכה המחייכת והסולחת הזאת מודבקת כ"כ חזק לפנים שלי 
פוקר פייס מושלם .
וכשאני לבד, היא מתקלפת לה תוך שניה
והכל מתפוצץ מבפנים .... כל מה שנאגר בי..
וכל הדברים ששמרתי בתוכי, כאילו מחליפים כיוון ומופנים כלפי עצמי
ואני יושבת לבד וכועסת על עצמי.. מאשימה .. שונאת ...
וזה לא משנה בכלל למה .. תמיד יש לי במה להאשים אותי .
וזאת בדיוק הסיבה שאני שונאת את הלבד שלי
אני מעדיפה להעמיס על עצמי מיליון דברים
בית ספר, חדר כושר, עבודה עד הלילה, שיעורים..
הכל רק בשביל להגיע הביתה כ"כ מותשת שהמחשבות לא יצליחו לחדור אליי בכלל
וזה שווה את הכל ..
את הלחץ הזה של חוסר המנוחה, את הכאבים בכל הגוף, את שעות השינה הבודדות
רק לא לבד. רק לא לחשוב. רק לא להבין כמה שרע לי. 
לאגור את הכאב הזה בפנים, את הפחד, את החרדות ...
שאף אחד לא יראה ולא ידע ולא ישמע
זה אסור
אסור לי להרגיש ככה
הכל צריך להיות תמיד מושלם בשבילם. 
שאף אחד  בחיים לא יראה את הכיעור
שמסתתר מתחת לאיפור.. והבגדים.. והגוף השמן הזה.

"אני כל הזמן פוחד
לא צריך סיבות
בשאר הזמן אני לומד
לומד מטעויות.

אני שומר עמוק בפנים
מתחת לעיניים.
וכך עוברים לי הימים
והלילות בינתיים
כמעט שנתיים
אני לא כאן.

את כל הזמן בוכה
אפילו בשמחות
ומי ידע את שרואה
מתחת לדמעות.
את השמיים השחורים
ואת לילות הפחד.
את המכות מההורים,
את החושך במקלחת.
את לא שוכחת.
אסור לך...


בין כה וכה לאן שלא תלך
ומה שלא תגיד
בין כה וכה הכל עוד יסתבך
ויקבל תפנית.
בין כה וכה בסוף עוד נעלם
כמו רוח על פני מים"

נכתב על ידי תהיי יפה ותשתקי. , 13/9/2011 16:22  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מסיבה
מוזיקה רועשת
אלכוהול
בטן ריקה מוכנה מראש 
עוד אלכוהול .. לאבד את השפיות רק לקצת
לצאת לרגע מהמסגרת התובענית הזאת
אין יותר פוקוס, אין תחושת זמן .. סחרחורת בלתי פוסקת נעימה..
לוקחים רק עוד קצת, בשביל להיות בטוחים שהמציאות לא תחזור בקרוב
אחח איזו הרגשה ממכרת זאת...
לשכוח מהכל ורק לנוע עם המוזיקה
לעשות כאילו לשם שינוי לא אכפת לי מהסביבה 
שיחשבו שאני משוגעת.. שיחשבו מה שהם רוצים .. 
סיגריה ועוד סיגריה.. סתם כי מתחשק .. 
הליכה קצרה לשירותים
אני נסגרת בתוך התא האטום
הכל מסביב מראות.. למטה, למעלה, מרחיקה, מקרבת
ואני בוהה בהשתקפות המטושטשת 
יד על המראה.. מסתכלת על עצמי. מסתכלת בעיניים.
ובשניות הכל משתנה .. אני קולטת את הדבר הזה שעומד מולי
ואני לא מרגישה כלום חוץ מכעס
כמו איזו מטורפת, מתחילה לצרוח על ההשתקפות
"מכוערת !!! מכוערת אחת ! מגעילה! תראי את עצמך!!"
ואני לא שמה לב כמה זמן אני שם.. פשוט מסתכלת על עצמי וצועקת
והיד השנייה מחזיקה את הראש חזק, להרגיש שזאת המציאות ושאני לא בסיוט כלשהו 
אבל זאת האמת. זאת אני. 
היצור הזה שאני מסתכלת עליו הוא אני
לכי תתמודדי עם זה ...



נכתב על ידי תהיי יפה ותשתקי. , 6/9/2011 21:27  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לתהיי יפה ותשתקי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על תהיי יפה ותשתקי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)