הגעתי למצב שאפילו לשכב אני לא מסוגלת.
הכאבי גב שהתחילו כשנכנסתי לתפקיד, למעגל של המשמרות, חיסלו אותי ואת היכולת שלי לתפקד כמו שצריך.
תפקיד של משמרות של 6 שעות של ישיבה רצופה.
כל משמרת של 6 שעות צריך לשבת לפעמים שעה וחצי רצוף ולפעמים שעתיים וקמים למנוחה של רבע שעה עדיין בתוך המי"ק (כמו חמ"ל)
ורבע שעה בחוץ.
3 חודשים שאני בתפקיד, שמוטטו אותי.
רציתי למות כל משמרת.
לא יכלתי לשבת, היו משמרות שלמות שהייתי עומדת בהן עד שכבר לא יכלתי לעמוד.
לא הייתה משמרת אחת שהעיניים שלי לא היו מוצפות דמעות מכאב.
יום ראשון לא הרגשתי את הרגל אז כבר שלחו אותי למיון והאורטופד אמר שזה הקרנה לרגל שקשורה לגב..
בצילום הוא לא ראה סימן לשבר והפנה אותי לC T ונתן לי 5 גימלים אז עכשיו אני בבית.
יום שני יש לי תור. נקווה שמה שיש לי בגב מספיק חמור כדי להוציא אותי מהתפקיד כי אני לא מסוגלת לשבת ולעשות אותו כמו שצריך.
כואב לי
ואף אחד לא מבין אותי.
ולנושא אחר.
בבסיס יש אחד שהיו לי רגשות אליו ובהתחלה הכל היה ממש מושלם אפילו התנשקנו לאור ירח מחוץ לחדר שלי (שילוב ראוי בתחת שלי)
ועכשיו זה מוזר ואני לא מבינה בכלל את הקטע בינינו.
אבל ניחא.
כבר ירד לי ממנו.
בא לי גבר. מישהו שאני ארצה להיות איתו כל הזמן. שאני ארצה שהוא יגע בי.
גבר. לא ילד שלא יודע איך להתנהג.
"אין לך ניסיון אף פעם לא היה לך חבר וזה מוזר לי ואני לא יודע איך להתנהג איתך" זה מה שהזה מהבסיס אמר לי לפני שבועיים
אז אני מבינה שאתה מעדיף מישהי שהרבה בנים כבר עברו עליה. אז לך חפש אחת כזאת.
אני לא מישהי לשחק איתה.
"אז מסתבר שיש לי חדר ריק רוצה לבוא לישון איתי" כתב לי ביום ראשון.
אמרתי לו לא. כי זה מוזר לי ולא התחשק לי, וגם לא בראש שלי להסתבך, הבסיס ממש קטן והמצלמות מגיעות לכל חור.
אם יראו אותי נכנסת לחדר שלו במצלמה.. הלך עליי, ועליו. אבל בעיקר עליי.
סתם פחדנית קיצר.
סתם , גם , אבל כנראה שאם לא היה יורד לי ממנו קצת אז הייתי שוקלת בחיוב ללכת אליו.
קיצר אני רוצה גבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Bang-Bang-BANGITY-Bang