אני מתמידה בריצה בזמן האחרון. כמעט כל יום רצה 12 דקות. אני שונאת את ההתאמצות אבל ההרגשה אחרי זה טובה. כשרצים זה נראה כמו נצח אבל אחרי זה כמעט לא זוכרים שום דבר.

העניינים עם הפאראמדיק ההוא לא משהו. אין לי כוח לדרמות. אם מישהו מחבב את נוכחותי, הוא צריך לומר לי. בכלל, אני צריכה לצאת מהפנטזיה הזו שאני יכולה באמת להתחבר עם מישהו בן 30, נשוי עם שני ילדים. וסתם כי הוא אדיר אש ואני אדירה אבל על אש קטנה. כאילו הוא מגניבות מתפרצת בלי מאמץ ואותי צריך להכיר לעומק כדי להבין את המגניבות שלי.

בזמן האחרון אני עם פן ואני מחבבת את השיער שלי חלק. אני חושבת להשאיר אותו עם פן, אבל הבעיה היא שאני לא יכולה לעשות פן לעצמי (חוסר כישרון משווע משולב עם שיער עקשן) אז אני הולכת לספרית. אז כדי לחסוך כסף אני אחפוף את השיער פעם בשבועיים ואתקן כל בוקר עם מחליק. כמו צרפתים. צרפתים לא באמת מתקלחים.